|
|
עמוד:32
ערפאת את האחריות הבלבדית לאי-השגת הסכם . החל בפברואר , 2001 משהופסק המו"מ המדיני , פעל צה"ל לפי הנחת עבודה שהושפעה מהקונצפציה ולפיה הפלסטינים אינם מעוניינים בהסכם , וגיבש מדיניות צבאית שדגלה בהפעלת כוח רב על מנת להכשיל את כוונות ערפאת ולהמחיש להנהגה ולציבור הפלסטיני את " מחיר ההפסד . " חטיבת המחקר לא התריעה על השלכות היד הקשה ומנופי הלחץ שהפעיל צה"ל כלפי האוכלוסייה ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים , שרובם לא נטלו חלק בעימות . היא לא התריעה מפני הזעם ותחושות הנקם בחברה הפלסטינית , שגרמו למתן לגיטימציה לתופעת המתאבדים , ולא העריכה כי זו תתפשט לשורות הפלגים החילוניים . למרות עצמאותם של גורמי הטרור הפלסטיניים , שפעלו בסיוע גורמים חיצוניים , התקבעה ההערכה ( כ"תורה שבעל-פה ( " כאילו הבעיה כולה ממוקדת במנהיג . הדבר תרם לפרסונליזציה של הסכסוך ולהסתכלות שטחית ופשטנית במהותו . הקישור הישיר המוחלט של המתרחש עם אישיות ערפאת עיוות את הבנתם של שורשי המשבר והגורמים שהזינו את התמשכותו . הדבר הביא לידי התעלמות מסכנות הנובעות מהיעדר תוחלת מדינית ומפגיעה מתמשכת ברשות ובמערך הביטחון ומתליית תקוות שווא ב"יום שאחרי ערפאת" ובהנהגה אחרת . בתאוריה " ערפאתוצנטרית" זו היה כדי לקבע את הקונצפציה , ומבין שורותיה בצבץ גם הפתרון המתבקש לכאורה : סילוק ערפאת יפתור את הבעיה . על כך נוספה העובדה שאמ"ן חרג מייעודו בהצטרפו באינתיפאדת אל-אקצא למסע ההסברה של הדרג המדיני נגד ערפאת והרשות הפלסטינית . ראשות אמ"ן ( גוף ממונה ) ראתה בהשתלבות במאמץ ההסברתי של הממשלה ( גוף נבחר ) אינטרס לאומי מובהק וחלק בלתי נפרד מהמאבק בטרור . היא שירתה את מדיניות הממשלה בהציגה את העימות לא במונחים של סכסוך ריאל-פוליטי לאומי אלא כ"טרור פלסטיני ממלכתי" שיעדיו אידאולוגיים-אבסולוטיים : מימוש " תורת השלבים" והקמת " פלסטין השלמה" . גורמי המחקר פיתחו את המושג " מודיעין להפללה" ופרסמו ניירות גלויים נגד הרשות הפלסטינית וערפאת ( כמו " הספר הלבן . ( " אתגרי המחקר החברתי-תרבותי החברה הפלסטינית היא שחקן מרכזי בהתפתחויות המדיניות והביטחוניות העיקריות בסכסוך הישראלי-פלסטיני בשני העשורים האחרונים , והיא יעד ראשון במעלה לכיסוי ולמעקב מודיעיני . כאמור , בשנים הראשונות להקמת הרשות הפלסטינית נעדר אמ"ן יכולות איסופיות ומחקריות בתחום זה . המחקר הבסיסי החברתי נסמך בעיקר על דוחות קציני המנהל האזרחי , שלא היו גורם מודיעיני מקצועי . המחקר החברתי לא קיבל הכרה ומקום עצמאיים לצד המחקר המדיני והביטחוני השוטף , והדבר פגם ביכולת לעקוב אחר תהליכי עומק בחברה כדי להתריע על התפרצות אפשרית מלמטה או כדי לעמוד על מגמות כמו אסלאמיזציה . הקשב המודיעיני העיקרי ניתן להנהגת הרשות ולמנגנוני הביטחון שלה , להתפתחויות שוטפות כמו מעקב אחר יישום הסכמי הביניים ולהיערכות למו"מ על הסדר הקבע . ערפאת " כיכב" בפרסומי המחקר , משל היה הגורם היחיד שהכתיב את ההתפתחויות בזירה הפלסטינית . תרומתן של האוכלוסייה והאופוזיציה להתרחשויות נדמתה שולית וזניחה . הנטייה בעבודת המחקר לעסוק בהתפתחויות בהקשרן המיידי ולהימנע מניתוחים אסטרטגיים לצורך חיזוי תהליכים בטווח הבינוני והארוך , נמשכה גם לאחר עידן ערפאת . התוצאה : נוצרו קשיים בחיזוי התפתחויות כמו הגברת איום הטרור מרצועת עזה לאחר הנסיגה ממנה באוגוסט ; 2005 המהפך השלטוני שהעלה לראשונה את חמאס לשלטון בבחירות הכלליות בינואר ; 2006 והשתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני . 2007 עקב קשיים חוזרים ונשנים אלה בהבנת הגורמים המניעים את האוכלוסייה הפלסטינית , וה"אכזבה" של החוקרים מכלי הניתוח הכמותיים ( בעיקר סקרי דעת קהל , ( נעשה בחטיבת המחקר ניסיון לאמץ כלים " איכותניים" שיסייעו להבין טוב יותר ואף לחזות התפתחויות בחברה . ואולם ניכר שהניסיון נעשה באופן מכני , ללא הבנת מערכת הזיקות של חברה לשלטון וביישום לא מבוקר של מונחים אנליטיים . חוקרים חסרי הכשרה בשיטות מחקר הופנו לאנשי אקדמיה בבקשה לקבל הדרכה מהירה בעבודה עם קבוצות מיקוד ובעריכת ראיונות עומק , למרות העובדה שאי אפשר ליישם שיטות איכותניות " מעבר לגבול , " בתנאים של חברות אנטגוניסטיות זו לזו . ובכלל , אין בנמצא " כלי" אולטימטיבי להבנת הצד השני מלבד מחקר מעמיק ושיטתי , שגם הוא יספק תחזיות מדויקות חלקיות בלבד , שכן בני אדם אינם פועלים על-פי מודלים . בסופו של דבר , גורמי המחקר הכירו באילוצי המחקר החברתי והבינו שאין מנוס מלימוד יסודי של מבנה החברה הפלסטינית ושל תהליכי העומק שהתפתחו בה בעשורים האחרונים , הן לצורך הסבר ואישוש של ממצאים ומסקנות והן לצורך זיהוי מגמות חברתיות-תרבותיות-פוליטיות . כך הובן , למשל , כי ניתוח והסבר של אירועים והתרחשויות כמו מהפך שלטוני , ושל התנהגות חברתית כמו תמיכה בעימות אלים או לחלופין בתהליך מדיני - חייבים להיעשות מתוך התייחסות לקונטקסט ההיסטורי של הסכסוך , שהחברה היא שחקן מרכזי בו . סיכום והערכה הסוגיות המודיעיניות שנדונו במאמר זה ממחישות את הרגישות הכרוכה בעיסוקם של גורמי המודיעין הצבאי בהערכות בעלות רגישות מדינית ופוליטית גבוהה , כמו בנושא הפלסטיני . על גורמים אלה מוטלת חובת הזהירות למנוע הטיות , לדבוק באמות מידה מחקריות מקצועיות , לא לשפוט את עמדות היריב בראייה פוליטית ישראלית ולא להשתלב בשיח אידאולוגי ופוליטי . כך למשל ב"תורה שבעלפה" שהשמיעה החטיבה , היא נתנה למעשה גיבוי לעמדה פוליטית הטוענת כי תהליך אוסלו היה מחדל היסטורי , ושללה עמדה פוליטית נגדית שלפיה התהליך היה ניסיון . 7 הצהרות הממשלה החדשה בישראל ( ליכוד , ( כי אין בכוונתה לחזור לנקודה שבה הופסק המו"מ בטאבה ושאם יתחדש המשא ומתן היא תציע 42 אחוז בלבד משטחי הגדה המערבית , הובנו בקרב הפלסטינים כסגירת האופק המדיני בפניהם והן דחקו אותם להמשך האינתיפאדה . . 8 אלוף בן , "אמ"ן כתועמלן של הממשלה , " הארץ , 6 בפברואר . 2003 . 9 הצגת הסכסוך באופן זה הייתה מנוגדת וסתרה את הערכות המודיעין שקבעו כי הזרם המרכזי הפלסטיני והנהגתו לא ראו ב"תורת השלבים" תכנית מדינית ריאלית להשבת " פלסטין השלמה" גם לאחר שיושג הסדר קבע . ההפך : ההערכות הצביעו על המרחק שעשתה ההנהגה לכיוון פשרה היסטורית עם ישראל , והן נשענו בין השאר על עובדת התנגדותה התמידית והנמשכת של האופוזיציה החילונית והדתית לזכותו של אש"ף לוותר על חלקים מפלסטין . . 10 השאיפה לעבור למחקר איכותני בשל האכזבה מן המחקר הכמותי העידה על היעדר הבנה בקרב גורמי המחקר של שני סוגי המחקר גם יחד . להבדיל ממאפייני עבודת המודיעין השוטף ( מיקוד , אפיון נקודתי , מיידיות וטווח קצר , ( הרי באופן עקרוני מחקר חברתי מחייב הן מחקר כמותי והן מחקר איכותני ( שהוא בעל אופי אנתרופולוגי . ( שני סוגי המחקרים משלימים זה את זה ונשענים על אותם בסיסי ידע .
|
|