יחסי ישראל וסוריה - לאן הלאה?

עמוד:16

יחסי ישראל וסוריה - לאן הלאה ? אייל זיסר * התקיפה של מטוסי חיל האוויר בעומקה של סוריה בספטמבר 2007 חשפה את איומיה של סוריה בדבר יכולתה לאיים על ישראל כריקים מתוכן . יתרה מזאת , היא הובילה את סוריה אל ועידת השלום באנאפוליס כי הוכיחה לסוריה מה שהיא בעצם כבר יודעת : מוטב שלום עם ישראל על פני עימות צבאי . אבל , אין פירושו שסוריה לא תנסה בכל זאת ... יחסי ישראל וסוריה עומדים לאורך השנה האחרונה בצלם של שני מאורעות מכוננים . האחד הוא כמובן המלחמה בקיץ 2006 בלבנון בין ישראל ובין ארגון חזבאללה . בעקבות המלחמה , שנתפסה בדמשק כהצלחה לחזבאללה וככישלון בעבור ישראל , הרגיש עצמו נשיא סוריה , בשאר אל-אסד , בטוח דיו לאיים על ישראל שאם לא תשיב לו את רמת הגולן במלואה , ישקול אימוץ אופציה צבאית למולה . איומים אלה אשר לווו בהערכות צבאית חסרת תקדים של הצבא הסורי לקראת עימות אפשרי , יצרו אווירת מתח וציפיות למלחמה קרבה . המאורע האחר היה תקיפת מטוסי חיל האוויר בצפון סוריה ב6- בספטמבר . 2007 תקיפה זו , שפרטיה נותרו עדיין בגדר תעלומה , תרמה להשבת האיזון ליחסי ישראל וסוריה ; שיקמה את כוח ההרתעה הישראלי למול דמשק ; ובעיקר , חשפה את איומי המלחמה שהשמיע בשאר מאז סיומה של המלחמה בלבנון בקיץ 2006 כאיומים ריקים מתוכן . שהרי , ברגע האמת נרתע בשאר מלהגיב על התקיפה הישראלית מחשש פן תגובה כזו עלולה להביא את ישראל ואת סוריה לידי מלחמה כוללת . יתירה מכך , כשלושה חודשים אחרי המתקפה האווירית הישראלית החליטה סוריה להשתתף בועידת השלום הישראלית-ערבית באנאפוליס , גם אם בדרג נמוך . בכך אותתה שהאופציה המדינית נותרה בעבורה , למרות הכול , ואולי דווקא בשל פעילות חיל האוויר הישראלי בשמי סוריה , בבחינת אופציה מועדפת . ועם זאת , למרות הרגיעה שהשתררה ביחסי שתי המדינות לאחרונה ואף על פי שבשאר אינו מעונין ככל הנראה במלחמה , הרי שהדינמיקה השולטת במערכת יחסים אלה נותרה שלילית כשהייתה לאורך השנה האחרונה . וכך , במוקדם או במאוחר , מן הסתם לקראת האביב או הקיץ הבא , ישוב המתח ויעלה וישובו החששות מפני הידרדרות למלחמה בין ישראל לסוריה . אמת , השלום נותר אופציה אפשרית ואף מועדפת על שני הצדדים ואין ספק כי ישוב לתפוס מקום של כבוד בחישובי שני הצדדים בבוא העת . עדות לכך ניתנה עם כינוסה של ועידת אנאפוליס בשלהי נובמבר , 2007 בהשתתפותה של סוריה , שלושה חודשים בלבד לאחר התקיפה האווירית הישראלית בעומק שטחה . החלטה זו של סוריה ליטול חלק בוועידת אנאפוליס הייתה ללא ספק התפתחות חיובית , אבל כדרכה של דמשק , היא נעשתה במשיכת כתפיים ובהחמצת פנים . ולראיה , ההשתתפות הסורית הייתה בדרג נמוך ואילו התקשורת הסורית מיהרה להציג ועידה זו באור שלילי . הדרך לשלום בין ישראל לבין סוריה נותרה אפוא ארוכה כשהייתה . ואכן , הבעיה טמונה בכך שסוריה וישראל אינן הולכות לשום מקום . היינו , ההידרדרות למלחמה נמנעה לפי שעה , אבל אין כל סימן באופק לחידוש תהליך השלום שהוא-הוא האמצעי היחיד להרגיע את רוחות המלחמה . הבעיה טמונה קודם לכול בסוריה עצמה . בשאר מדבר אמנם גבוהה-גבוהה על שלום עם ישראל , ובכך יש כמובן מן החיוב , אבל ספק אם הוא נכון או אף יכול להניע מהלך מדיני בעל משמעות כפי שעשה מנהיג ערבי שקדם לו , אנואר אל-סאדאת . אסד הצעיר אמנם שולט בסוריה שליטה מלאה , אבל הוא נעדר עוצמה אישית , חשיבה יצירתית , ראייה ארוכת טווח וחזון ברור באשר ליעד שאליו הוא מבקש להוביל את סוריה . בהיעדרם של כל אלה , בשאר עסוק בעיקרו של דבר בהבטחת שרידות שלטונו . בנסיבות אחרות , היה ניתן לצפות שאת מה שבשאר חסר ישלימו הפרטנרים האחרים לתהליך המדיני , ישראל וארצות הברית . שהרי בשאר אולי נעדר רצון ורעב להוביל תהליך שלום דרמטי , אבל הוא נכון , כך לפי דבריו , ליטול חלק בתהליך כזה ואף לחתום , אם ייווצרו הנסיבות על הסכם שלום עם ישראל . אלא שממשלת ישראל והממשל האמריקאי רחוקים מסיבותיהם הם , לרוב מסיבות של פוליטיקת פנים או שיקולים אידיאולוגיים , מלהתלהב מקידום תהליך שלום ישראלי-סורי . במצב כזה הסיכוי לקדם תהליך מדיני בין ישראל לסוריה אינו קיים כלל . וכך , השלום יצטרך לחכות לימים טובים יותר ובינתיים על הצדדים להוסיף ולהשקיע את מאמציהם בשימור הרגיעה השברירית שקובעה לזמן מה בעקבות התקיפה הישראלית בסוריה , אבל תשוב ותעמוד מן הסתם במבחן כבר בזמן הקרוב . השלום נותר אופציה אפשרית ואף מועדפת על שני הצדדים ואין ספק כי ישוב לתפוס מקום של כבוד בחישובי שני הצדדים בבוא העת * פרופסור , ראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה וראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון , אוניברסיטת תל אביב ; zisser @ post . tau . ac . il אתר התקיפה בסוריה , לפני ואחרי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא