|
|
עמוד:11
לעומת זאת , ייצוג מודרניסטי של הים מופיע בסיפורו של י"ח בתר "עצבים" , ( 1911 ) שהוא מלב לבו של קנון הספרות העברית . חלקים גדולים בסיפור מתארים את מסע ההגירה של המספר ושל משפחה יהודית שאליה נתלווה . והנה , תיאור המסע לארץ ישראל מאירופה הוא ייצוג של תכלית ששואפים אליה ללא לאות , וזאת על אף מכשולים רבים הנקרים בדרך . המטרה של ארץ ישראל נחשקת עד כדי כך שבין הנוסעים מתעורר עימות סביב השאלה מדוע לא ירדה האשה בחיפה , שבה המעבר לחוף קל יותר . אבל הרוגז על האשה יסודו - מסביר המספר - בכך שלא ידעו כי באה מטרייסט , כלומר נסעה במסלול המקובל , שבו יפו קודמת לחיפה , ולא מרוסיה - שאז קודמת ביירות לחיפה וליפו ( בתר תשל"ח , . ( 1255 אך לתכליתיות הנמרצת הזאת מצטרפת , כמעט בהכרח , שלילת הים עצמו , שעיקר תפקידו להיות אינסטרומנט בתהליך ההגירה שעליו אומר המספר : "ועכשיו - הלילות הקרים על מכסה האונייה , לחם הניקודים , בעיטות המלחים , זלזולי הנוסעים ויתר ההרפתקאות ... הנני מודה ומתוודה : הדרת הים התיכון לא לקחה את לבי אז " ! ( שם , . ( 1243 בספרו עם הגב אל הים פורש גדעון עפרת מסורת ענפה של התכחשות לים בציור הארצישראלי . דוגמה בולטת במיוחד היא ציוריו של יוסף זריצקי משנות השלושים . זריצקי צייר אז מאות ציורים מעל גג ביתו ברחוב מאפו בתל אביב , כשגבו מופנה אל הים ( עפרת , ( 150-123 , 1990 עד כדי כך ש"האורח שיגיע מכוכב מארס אל הגלריות והסטודיות של אמנותנו העכשווית לא יוכל לנחש שנחת במדינה השוכנת לחופי הים התיכון" ( שם , . ( 124 שכן , כותב עפרת , "אין מנוס מההודאה שההגשמה הציונית כל כולה ביקשה אדמה ולא ים" ( שם , . ( 148 ואכן , הסיפור הציוני הוא סיפור של הגירה מגולה לגאולה , כשהמסע לציון הוא מסע אל הטריטוריה דרך הים , המשמש רק אמצעי מעבר ; כשלב שיש לחצות אותו ועל כן אין הוא נושא עמו משמעות משל עצמו , אלא לעולם הוא שולי , מקרי , ארעי ושקוף . מהו , אם כן , תפקידו של הים בתודעתו של הלאום המודרני ? הדרך המקובלת ביותר , שבאמצעותה מתוארת היווצרותה של הקהילייה הלאומית המדומיינת , היא להעמידה על בסיס הזמן והמרחב המשותפים שלה . על פי טענתו הידועה של בנדיקט אנדרסון , הדמיון הלאומי הוא זה אשר מצליח לחרוג מעבר לגבולות האפשריים של ההיכרות פנים אל פנים בין בני אדם , בתנאים שבהם לא תיתכן היכרות אינטימית כזו . כמו בלאומיות המודרנית , המכילה קבוצת אנשים גדולה מכדי לאפשר זאת , מייצר הדמיון הלאומי היכרות מדומיינת , המבוססת לא על מפגש אישי , אלא על הידיעה הקולקטיבית של קיום זמן ומרחב משותפים ( אנדרסון . ( 1999 לאור זאת , קל
|
|