|
|
עמוד:9
מבוא אל החוף המקווה יצחק קומר , גיבורו של הרומן תמול שלשום מאת ש"י עגנון , שהוא מן הטקסטים המכוננים של הספרות העברית המודרנית , הוא דמות של חלוץ העולה לארץ ישראל כדי להשתתף במפעל הציוני של בניית הארץ . קומר עולה על רכבת בעירו שבמזרח אירופה , ונוסע בה עד ללמברג , בירת גליציה , ומשם , דרך שלזיה , לווינה , שממנה הוא נוסע ברכבת לטרייסט שבאיטליה ומשם מפליג בים התיכון לארץ ישראל . כאשר נגלה לעיניו ים זה בטרייסט , כותב עגנון כי , "אנשים שהיו עם יצחק בקרון עמדו ממקומם וקראו מתוך שמחה , זה הים , זה ימנו . יצחק עמד ונסתכל בים , זה הים שהוא סניף לימה של ארץ ישראל" ( עגנון . ( 25 , 1966 השימוש בביטוי "סניף" הוא סימפטום להיררכיה המשעבדת את הים לארץ ישראל . ואכן , כמעט הכול בתרבות הציונית ההגמוניה , ובתוך זה גם הים , מוכפף לא ^ ישראל . גם כאשר הספינה של קומר חונה חניית ביניים באלכסנדריה , מתוארים העולים עליה מן הפרספקטיבה הבלעדית של pK w ^ K הספינה היא זירה לוויכוחים פנים יהודיים , בין הציונים המצדדים בהקמת ישות לאומית יהודית בא ^ ישראל לבין מתנגדיהם . הערבים הם נושא להתייחסות רומנטית מצד יצחק קומר , המשבח אותם , לעומת טבח האונייה , המגנה ומגדף אותם ואת היהודים כאחד . אך המפגש עם הערבים , תושבי הארץ , הוא בעיקרו המפגש הלא נעים עם הספנים הערבים , החוטפים את המהגר הצעיר בגסות ומורידים אותו אל החוף . אלא שאפילו אז , ברגע קשה זה , הם נגלים לעיניו מפרספקטיבה יבשתית ארצישראלית מובהקת , כאילו "שנשלחו לקראתו להקל עליו את כניסתו לארץ , ועל דרך המליצה אמר בלבו , אמנו ציון שלחה את בניה להקביל את פני אחיהם שחזר אצלה . ביקש להראות להם את איגרותיו שכתבו עליו גדולי גליציא כדי שידעו שלא טעו בו" ( שם , . ( 34 דוגמה נוספת מכתיבתו של עגנון היא סופו של הרומן אורח נטה ללון , שבו מספר המספר על חזרתו לארץ ישראל , לאחר ששהה בשבוש עיר מולדתו . גם כאן נמל המוצא הוא טרייסט ועגנון מקדיש למסע בים עצמו שלושה
|
|