|
|
עמוד:12
התעמולה שלו כ"חדשות . " הן חסמו כמעט לחלוטין נקודות מבט חלופיות והשתמשו בשפתו של הממשל , במונחיו ובהנחות היסוד שלו כאילו היו ניטרליים ומשקפים את המציאות . כך תרמה התקשורת האמריקנית תרומה גדולה ליצירת מציאות אורווליאנית שבה מלחמה היא שלום וכיבוש הוא שחרור . כפי שניווכח , מאז מהפכת 1979 גם הדיון הישראלי על אודות איראן רווי בדימויים מעוותים , מוטעים ופשטניים , הנטועים במנגנוני הכוח ובייצור הידע בישראל . דימויים אלו מסתירים את מורכבותן של סוגיות פוליטיות הנוגעות לאיראן ומשתיקים היבטים חשובים בהיסטוריה שלה בעת החדשה . הוכחה לכך מן העת האחרונה מספק לנו הסיקור של מערכת הבחירות לנשיאות באיראן ביוני . 2005 בשתי מערכות בחירות רצופות נבחרו באיראן , ברוב מוחץ , שני נשיאים שגם מבית וגם מחוץ מעטים הם אלה שיכלו לחזות את ניצחונם - מוחמר ח'אתמי ב 1996 ומחמוד אחמדי נז'אד ב . 2005 תופעה זו אינה חזון נפרץ במדינות המזרח התיכון , ואף לא באחדות מן הדמוקרטיות הגדולות במערב , ויש לה משמעויות רבות ביחס לתולדות החברה והמדינה באיראן וביחס לסיכויי הדמוקרטיה בה בעתיד לבוא . ואולם , למרבה הצער , סוגיות אלו לא עניינו איש בישראל . הדבר היחיד שהטריד את מנוחת הפרשנים היה אם תוצאות הבחירות טובות או רעות "לנו" ול"מערב" בכלל . השאלה אם הן טובות לאיראנים כלל לא עלתה לדיון . אתנוצנטריות קיצונית מסוג זה ממסכת תדיר את המבט הישראלי על איראן וגורמת לעיוורון , שלא לומר לבורות גדולה , או חמור מכך , להטיה מכוונת בכל הקשור אליה . על כן מיהרו הפרשנים לחזות את ניצחונו של עלי אכבר האשמי רפסנג'אני , המועמד שהפסיד בבחירות , ולהכתירו כרפורמטור וכדמוקרט , למרות היותו אחת הדמויות המושמצות ביותר בפוליטיקה האיראנית , דמות המגלמת את כישלון המשטר הבתר מהפכני בתחומי החברה והכלכלה , את השחיתות שפשתה בו ואת הדיכוי הפוליטי השורר באיראן מאז . 1979 לעומת זאת , הם מיעטו לדווח על כך שאחמדי נז'אד , המועמד המנצח , נבחר על רקע תרעומת עממית רחבה נגד עוולות המשטר וכישלונותיו . ההוגה האנטי קולוניאלי הנודע , אמה סזר , העיר , ש"הידע הפואטי נולד בשתיקה הרועמת של הידע המדעי" . ( Cesaire 2000 , 17 ) כך גם הוצאת האירועים באיראן מהקשרם ההיסטורי היא שמאפשרת להסיט את הדיון אך ורק אל גילויי הפנטיות המופיעים בה . על כן , בפרקי החלק השני של הספר ממוקמות מהפכת 1979 והמדינה הבתר מהפכנית באיראן בהקשריהן ההיסטוריים , במטרה להשיב להן את הרציונליות ואת ההיגיון העומדים בבסיסן . "הפוליטיקה [ של המזרח התיכון ] אמנם מורכבת , " טוען ההיסטוריון
|
|