הקדמה

עמוד:11

הקדמה הספר הזה הוא ספר פילוסופי . הוא מנתח את מושג הסליחה . פילוסופים רבים עסקו במושג זה , אבל רק גישתם של מתי מעט קרובה לרוחם של הרעיונות המוצגים כאן . מרבית העוסקים בסליחה מצביעים על שכחת העוול , על הדחקתו , או על יצירת נתק בין הפוגע ובין הפגיעה שהוא אחראי לה במאפייניה של הסליחה . התזה המרכזית של הספר הזה , לעומת זאת , היא שסליחה שלמה היא תהליך דיאלוגי שהפוגע והנפגע נושאים בו את זיכרון העוול בצוותא ומשקעים אותו במרקם חייהם , מבלי לטשטש את אשמתו של האחד ואת הצלקות שהותיר בנפשו של האחר . הניתוח הזה של מושג הסליחה איננו שגרתי . בפרק הראשון אני מבהיר מדוע הצירוף "לסלוח ולשכוח" מתמצת היטב את הקו המשותף המאפיין את הדיונים המקובלים במושג זה . האדם הנסלח נתפס כ"אדם אחר" מזה שביצע את הפגיעה , לעתים קרובות משום שהתחרט וביקש לאיין את העוול כאילו לא אירע . אולם אם הפוגע נהפך ל"אדם אחר , " ואם העוול נשכח , לא נותר עוד מרווח לוגי לסליחה . סליחה אפשרית רק במקום שקיים עוול . ככל שהעוול גדול יותר כן יש יותר על מה לסלוח . אולם ככל שיש יותר על מה לסלוח כן יש לסליחה פחות הצדקה , משום שהעוול גדול יותר , הפוגע פוגע יותר , והנפגע נפגע יותר . זהו פרדוקס הסליחה , שז'ק דרידה הוא אחד ההוגים המצביעים עליו במלוא עוצמתו . כדי לפתור את הפרדוקס מפרידים הוגים רבים בין העוול למבצעו . הם מציעים לגנות את העוול אבל לסלוח למחוללו . הסליחה , על פי גישה זו , היא קבלה של הפוגע כאדם רציונלי ובעל ערך , המסוגל לאמץ לעצמו תכליות חדשות , להשתנות ולגבש מחדש את עמדותיו המוסריות . אולם ההפרדה הזאת משאירה את העוול כחריג בלתי מוסבר בביוגרפיה של הפוגע . אין איש הלוקח אחריות על המעשה . אין הוא "של איש . " אין לו הסבר . הוא בגדר טעות שהפוגע מרחיק את עצמו ממנה - באופן שאיננו שונה מהותית מן הפטירה מאחריות שמושג הסליחה היה אמור להיבדל ממנה . יתרה מזו , גם כעסו של הנפגע על הפוגע בטרם סלח נראה על פי הניתוח הפילוסופי המקובל כטעות גרידא , שהסליחה היא בסך הכול תיקון שלה . שהרי הנפגע ידע מלכתחילה שהפוגע הוא "אדם רציונלי ובעל ערך , המסוגל להשתנות . " במר כעסו הוא פשוט "שכח" זאת ,

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר