|
|
עמוד:10
שרין לחיי המעשר , 1 קרי : הכרעותיו והנהגותיו של הציבור היהודי המאורגן . אבל דומה כי בדרך זו אין מנוס מדלדול רוחני ומשיגרה מתבלה . המשא ומתן בשאלות הלאום נעשה יותר ויותר במטבעות שחוקים שכמעט אין להכיר את צורתם , ואין לו נגיעה במה שמטריד באמת את החלק הרגיש והחושב בציבור , וביחוד בנוער . שטחיות החויה והמחשבה , רפיסותם של ארחות חיים , הרגשת התלישות והריקות-על אלה אין מתגברים בדיון חוזר ונשנה בשאלות הציונות ומדינת ישראל . משום כך דומה שהגיעה השעה להעז ולדון בנושאים הדורשים התנסות פנימית , מאמץ של חשיבה והרחבת הידיעה . החיבור שלפנינו הוא דין וחשבון על צעד אחד בכיוון הזה . החיבור מחולק לשני חלקים . חלקו הראשון והעיקרי הוא שיטתי ומגובש . ענינו הסתכלות ביקרתית בתהליך ממושך למדי של התנסות אישית ולמידה , והעובדה שמדובר בשיפוט על התנסות אישית מסבירה את היכולת להביא את הדברים לידי גיבוש שיטתי . אולם דומה כי עובדה זו דוקא מחייבת הטעמה שאין החלק הזה מכוון לתיאור מדעי של היהדות . הכוונה היא לתיאור ביקרתי של יחס סוביקטיבי אל היהדות . כך היא יכולה להראות למי שהגיע ללמודה מזוית ההסתכלות האישית המוגדרת בפרק הראשון . ועוד : הכוונה לתיאור של יחס סוביקטיבי מסבירה את דרך הכתיבה המסאית . חלק זה חב חובות רבים להוגי דעות שונים ביהדות של ימי הבינים והעת החדשה . אולם הכתיבה של המסה היא מרוכזת וישירה ואיננה מצביעה לא על מקורות השפעה ולא על מוקדי ויכוח . אמנם המעיין גם בחלק זה ימצא הערות שיפנו אותו , בהרחבה יחסית , לכמה הוגי דעות שמחשבתם מהווה רקע למסה . אולם הערות אלה נכתבו בחינת נספחים לאחר השלמת המסה . אין הם חלק אורגני ממנה ואין לקרוא בהם כחלק אורגני ממנה אלא כפירוש מתלווה אליה , כדי לא להפסיק את רציפות המחשבה . החלק השני בא להשלים את החסר בחלק הראשון , ביחוד בשני פרקיו הראשונים . כוונתו לתאר את המסגרת הכללית של תולדות ההגות היהודית וליצור באופן זה הקשר מדעי להתמודדות האישית . עם זאת אין החלק השני שיטתי כקודמו . תיאור שיטתי מחייב יריעה רחבה מאוד בפני עצמה . הוא הועמד , איפוא , על תיאור של שלוש גישות חשובות במייחד . אין צריך לומר : הערכת חשיבותן היא אישית . כאמור , יש לראות בחיבור הזה המשך , ואין המשך שאיננו מחייב המשך . שני צעדים בשני כיוונים משלימים מתבקשים ממנו . הצעד
|
|