|
|
עמוד:12
4 ארוך לארץ המזוהה כארץ האבות , וכיבוש עקוב מדם . המייחד את המקרא הוא המידה שבה הוא מסתמך על האנשה ( personification ) ודרמטיזציה של העם . באיניאס , לשם השוואה , ציר העלילה הוא איניאס . הנדודים בין טרויה לארץ החדשה המובטחת הם בראש ובראשונה נדודי איניאס : העם נשאר כרקע חיוור למדי . אין הוא נכנס לעימות בין עם איניאס ובין עם האלים שהיה מקנה לו מקום במרכז הבמה . לטקסט המקראי דרך שונה לגמרי לתאר את הדרמה הלאומית . עם ישראל הוא גיבור ראשי שפעולותיו ומאבקיו קובעים את פני המפה עד כדי כך שארבעים שנות נדודים במדבר מתוספות למסע כתוצאה מכך שהעם מעדיף , בעזות מצח , את מצרים על פני כנען . עיצובו של עם ישראל כדמות הוא אסטרטגיה שרב כוחה המאחד , אבל המטפורה איננה מניבה תיאור אחיד של היווצרות האומה . הטקסט המקראי חושף נקודות של מתח בין מסורות שונות בנוגע לתולדות העם ואופיו . אפילו זהותו המינית של העם איננה יציבה . בעוד שהתורה מעצבת דמות זכרית , ומכנה את האומה בשם "עם , " הרי שהנביאים מרבים לייצג את ישראל כאשה , ומשתמשים בשמות "ירושלים" או " ציון" ככינויים לאומיים חלופיים . בדומה לשחזור ההיסטוריה האנגלית בספרה של וירג'יניה וולף אורלנדו , מגלה ההיסטוריוגרפיה המקראית גישה מורכבת לייצוג מגדרו של העם , גישה המאפשרת מעברים בין תפקידי המינים , כמו גם הגדרה פתוחה וגמישה יותר של זהות גברית 5 ונשית . ספר זה מתמקד בשאלת הדמיון הלאומי בתורה ומכאן שאעסוק 6 בהבנייתה של דמות גברית , המתוארת כבנו בכורו של האל . מדובר כאן בהאנשה כפולה של אלוהים ושל העם היוצרת קשר משפחתי בין 7 השניים . אם מקורה המקודש של רומי מובטח בזכות דמם האלוהי של . 4 על ההשוואה בין הרננ"ך לא'טאק ראו ליכט ( תש"מ980- ו . 1-21 Weinfeld 1993 , ;( . 5 באורלנדו מגישה וירג'יניה וולף סיפור פרובוקטיווי על דמות ושמה אורלנדו , שנולד כבן זכר בתקופה האליזבטנית וכמה מאות אחר כך , במאה השמונה עשרה , הופך לפתע לאשה . תולדותיו / ה של אורלנדו קשורות לבלי התר בתולדות אנגליה . . 6 רק בספרי הנביאים מובנית האומה ברעייתו של אלוהים . לניתוח מרתק של מטפורת הבעל והרעיה ראו אצל הלברטל ומרגלית . 7 . ( Margalit 1992 , 9-36 Halbertal and ) רבות נכתב על אופיו האנתרופומורפי של אלוהים . עסקו בכך חוקרים שונים
|
|