הסיפור של עמוס

עמוד:13

פרק א' - בשנתי הראשונה בהוראה לימדתי בכיתה ג' בבית הספר הניסויי בירושלים . אחרי חודש של לימודים פגש אותי אחד מתלמידיי באוטובוס . שאלתי אותו איך הוא מרגיש בכיתה , והוא אמר שבדרך כלל בסדר , אבל יש לו שאלה : "מה זו המילה הזאת , 'משימה , ' שאת אומרת כל הזמן . " ? אני זוכרת שניסיתי לדמיין לעצמי את טיבה של חוויית הכיתה שלו , כאשר המילה " משימה" מופיעה שוב ושוב , והיא כמו עב"ם בשבילו . פרק ב' - בכיתה ד' שוב היה לתלמידים ולי קושי לדבר במילים על תהליך העבודה על הנושא האישי . הצעתי להם לדמיין את עבודתם כמסע , כטיול או כדרך , ולצייר אותה . להפתעתי , הילדים יכלו להסביר את הציור ללא כל קושי כשהם מגלים רמה גבוהה של מודעות עצמית , של יכולת רפלקטיבית , ולעיתים אף של התייחסות ביקורתית ומעריכה לדרך שעברו ולאלה שהיו שותפים לה . עמוס צייר את המעגלים הסגורים שנכנס אליהם לא פעם במהלך הדרך , טלי ציירה את הגשר מעל הצוק המפחיד שנבנה בעזרת שיחה שקיימנו עם אימה ; נוגה ציירה את עצמה תלויה על בלימה מעל תהום פעורה , ואמרה שכך הרגישה את תהום הכישלון הצפוי כשלא הצליחה להתקדם בעבודה ; ואבי צייר קוצים ופרחים והסביר כל קושי וכל הצלחה שחווה במהלך הדרך . הרגשתי ששפת הציורים והדימויים פותחת לנו ערוצים טובים להבנה , אבל עדיין לא קראתי לה בשם . פרק ג' - שנים אחדות לאחר מכן התחלתי לעבוד עם מורות פעילות . גם כאן עלה הקושי של תיאור העשייה , של "לכידה" במילים של החוויה המיידית של שעת הוראה בכיתה . גם כאן הצעתי לעבור לשפת הציור והדימויים , ושוב , כמו עם הילדים , נפתחו בפנינו דרכים מזמינות אל תובנות אישיות , אל שאלות פילוסופיות משמעותיות ואל התייחסות אל העשייה . היה משהו קסום בעבודה עם המטפורות , שאפשר עבודה רפלקטיבית כנה ומעמיקה ללא תחושה של איום , של ביקורת ושל חשש לאיבוד יוקרה . פרק ד' - בצירוף מקרים שאולי לא היה מקרי כל כך בשלב ההוא , פגשתי בספרם של לאקוף וג'ונסון , ( Lakoff & Johnson , 1980 ) "המטפורות שאנו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא