|
|
עמוד:12
( על יעקב כהן , "שירתנו הצעירה / ' שם , עמ' ר"ל , ( אבל לא למספר . מכאן התנגדותו הטבעית לפרוזה , שנראתה "שירית" בעיני בני דורו . באותם מונחים עצמם , "גילוי" ו"כיסוי , " משתמש ברנר ברשימתו על סיפורי גנסין שלוש שנים לפני (!) פירסום שתי מסותיו של ביאליק , ועל ה"כיסוי" בפרוזה של גנסין הוא כותב בנימת תרעומת , כמעט מתוך עלבון אישי : הכיסוי , כך יוצא מדבריו , הוא תוצאת ה'אימפרסיוניות' בסגנונו של גנסין , וזו 'מתבטאת דווקא במשפטים ארוכים , ממושכים , נפתלים ונעוצים זה בזה , שמרבים ב'אותר ראותה' [ ... ] עד לידי מאנייריות . לכתוב בקיצור אינו יכול , כי הקיצור מגלה יותר מדי , בעוד שברוב דברים , כידוע , לא יחדל הכיסוי . ונפשו הקרה , הערומה והמתרשמת לרגעים של א . נ . גנסין רוצה דווקא באי פשטות ובכיסוי ... הממנו יכסה , 1912 ) ' ? בתוך 1960 כרך ב . ( 306 : ' אותו "כיסוי , " שלפי ביאליק הוא מסימני לשון השירה המבטאת את נשמתם היחידה של הדברים , הוא לדעת ברנר קליפה מאנייריסטית המכסה על תוך ריק הפרוזה הארכת מלל מיותרת , עריקה מחובת ה"פשטות" המוטלת ( לדעת שניהם ) על המספר . "פשטות" היא מלה שברנר חוזר עליה הרבה במובן שאינו רחוק מהמונח של ביאליק , "לשון הפשט : " לא כדרגת אירגון אסתטי נמוכה יותר של הטקסט , אלא להיפך , כאמצעי לגיבוש אסתטי , הממצה את אפשרויותיו של הז'אנר הסיפורי . העדר הפשטות הוא נימוק בעל משקל פואטי שבו דוחה ברנר את לשונו הפיגורטיבית של גנסין , המכונה בפיו "ציוריות אמנותית : " 'מי שירהיב בנפשו עוז לומר , שבציוריות האמנותית שבכאן אין , סוף סוף , פשטות אמיתית - דומה , שלא יכזב , ' מעיר ברנר על "אצל" באותה רשימה מ . 1912 ברנר מייחס לגנסין באותו הקשר 'אופן כתיבה אימפרסיוני , ' והוא משתמש במונח פעם במובן של עמדה נפשית ואופן ייצוג מציאות , ופעם - כסגנון של זרם ספרותי . הוא מכיר בלגיטימיות של העמדה הנפשית הזו , למרות שייכותה לתחום השירה , אבל על פי השקפתו המימוש הנכון של עמדה כזו בפרוזה צריך להיות באמצעות ברירת חומרי בדיון ממשיים , טעוני משמעות סמלית , באופן שהטקסטורה הלשונית תישאר על רמת הפשט : 'כשאופן הכתיבה האימפרסיוני בורר מן המציאות את מה שהוא עיקר לנשמת המשורר , הרי הוא ממילא מגיע לידי הסמליות של העצמים , תוך גילוי התוך שבהם . ' ולכן בפרוזה הלשון הפיגורטיבית היא עודף מיותר . הפרוזה צריכה להיות קונקרטית . נימוק נוסף של ברנר לדחיית ה"אימפרסיוניות" של גנסין עולה ממובנו השני של המונח , היינו האימפרסיוניזם כזרם בספרות האירופית . השימוש המוגבר בלשון פיגורטיבית הוא טיפוסי , לדעת ברנר , לספרות זו , אליה הוא משייך את גנסין
|
|