|
|
עמוד:יג
האמרה האמוראית "כל התורה כולה מפני דרכי שלום היא . " עקרונות אחרים , שברקוביץ מצא שהם עומדים מאחורי הוראות ההלכה ולעתים אף גוברים עליהן , כוללים , בין היתר , את היעילות הכלכלית , את ביטחון הציבור ואת השכל הישר . הדאגה לערכים יסודיים מעין אלה הקנתה לחכמי התלמוד מידה מרשימה של חופש פרשני , אשר אפשר להם - לפחות בשלבים מסוימים במהלך התפתחותה של ההלכה - לפרש כמה הוראות ברורות המופיעות בתורה באופן המגביל את תקפותן או אפילו הופך אותן לבלתי ניתנות ליישום . במקרים מסוימים נעשה הדבר באמצעות חידושים טכניים שנועדו לעקוף את החוק , כמו ה"פרוזבול , " שטר רבני המאפשר את הארכת תוקפן של הלוואות מעבר לשנת השמיטה , למרות האיסור המוטל על כך בתורה . תופעה שכיחה יותר היא התעלמות מן הכוונות הברורות של ההלכה כפי שהיא מופיעה בתורה . ברקוביץ מצביע על כמה הלכות בתורה שסויגו במסורת החכמים עד כדי אי יישומן באופן מעשי : דינו של "בן סורר ומורה , " אשר בשל דרכיו הנתעבות והבלתי ניתנות לשליטה הוכרז כחייב מיתה ; "עיר הנידחת , " שיש להשמידה מאחר שהודחה לקיים עבודת אלילים פומבית ; או "ארבעים מלקות" שהתורה מטילה כעונש על עבירות מסוימות , אך לפי מסורת חז"ל לעולם אין ליישם אותן במלואן . במקרים אלו ובמקרים דומים אחרים , תוקנה ההלכה על פי מה שהרב ברקוביץ מכנה "המצפון ההלכתי , " ההיענות לעקרונות מוסר שמקורם בתורה עצמה . ברוב המקרים מצטטים הרבנים במפורש את פסוקי התורה העוסקים בעקרונות אלו , כגון "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום , " "ועשית הישר והטוב בעיני ה "' ועוד . כיצד הרשו הרבנים לעצמם מידה כה רבה של חירות בביאור ההלכה , שלפי המסורת מקורה בהתגלות אלוהית ? לטענת ברקוביץ , גמישות מעין זו היא אבן יסוד במהותה של התורה שבעל פה . וכך הוא כותב במשבר ואמונה : ( 1976 ) כל חוק כתוב הוא במידה מסוימת "בלתי אנושי . " כקוד הנקבע לדורות עליו לבטא את מה שנכון ורצוי מבחינת המחוקק בצורת רעיון כללי ועיקרון מופשט . אולם כל מצב אנושי הוא ספציפי ואינו כללי או מופשט ... ייחודיות המצב מצריכה לא פעם בחינה נוספת לאור עיקרון אחר כלשהו , שיש לו תוקף משלו במסגרת המערכת המשפטית . לפי ברקוביץ , התורה שבכתב אינה יכולה ואינה מתיימרת להיות מדריך ממצה וחובק כל לחיים על פי היהדות . היא קובעת חוקים יחד עם ערכי מוסר כלליים יותר , ומשליכה את יהבה על המסורת שבעל פה שתגזור , תביע ותיישם את העקרונות הללו במציאות החיים האנושיים . תפקידו של פוסק ההלכה הוא
|
|