מבוא

עמוד:ט

מבוא משך קרוב למאתיים שנה מתמודדת היהדות עם ביקורת נוקבת מצד הוגים ^ mm וחוקרים הגורסים כי היא הפכה לדת מכנית ולגליםטית , שזנחה את האמיתות המוסריות שעמדו ביסוד מורשתה המקראית . בעקבות שפינתה היו שטענו שגם אם בעבר היו חוקי התורה נחוצים לצורך התגבשותו של עם ישראל הקדום , הרי שכבר בתקופת הנביאים ניכרו בחוקים אלה סימני בלייה , והיום הם בוודאי אינם רלוונטיים כמערכת משפטית מחייבת ; לפי גישה זו , דווקא ערכי המוסר המשתקפים בדברי הנביאים הם המסר הנצחי של היהדות . כך למשל , על פי מרטין בובר , מנציגיה הבולטים של תפיסה זו , עיקר הבעיה בגישה היהודית המסורתית נעוץ בכך שהיא "הופכת את ההלכה לגיבוב של נוסחאות זוטות , ומאפשרת להכרעה האנושית בין מעשים טובים לרעים להידרדר לרמה של פלפול ודקדוקי עניות . " כתוצאה מכר , הוא כותב , "הדת כבר אינה מעצבת את הדתיות אלא משעבדת אותה . " דעות ברוח זו הגיעו לשיא השפעתן במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים , שעה שתפיסות מודרניסטיות קנו לעצמן אחיזה כה מוצקה בהכרתם של חוקרים יהודים , עד שרבים מהם פקפקו בגלוי בסיכוייו של החוק היהודי - " הלכה , " על פי כינויו המסורתי - לשרוד במהלך הדורות הבאים . אולם בימינו אנו מסתמנת מגמה כללית הסותרת עמדות קיצוניות אלו , מגמה שביטוי מובהק שלה ניתן למצוא במצע שאימצה התנועה הרפורמית בשנת , 1999 ובו זונחת התנועה את התנגדותה בת מאה השנים להלכה , וקוראת ל"לימוד מתמשך של מלוא מכלול המצוות" ולחידושם של מנהגים מסורתיים שהתנועה שללה אותם

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר