|
|
עמוד:7
מבוא : על התיישבות העלייה הראשונה שורשיה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה נטועים ביבשת אירופה . באירופה התפתחה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה תופעת הלאומיות , שהייתה הקרקע שממנה צמחו גילוייה המוקדמים של החשיבה הלאומית היהודית , הציונות . במקביל התפתחה ביבשת זו גם האנטישמיות המודרנית , שביטוייה הכואבים , ובמיוחד הפרעות ביהודי רוסיה ב ו ' ) 1884-188 הסופות שבנגב , (' היו הדחף העיקרי למימוש חשיבה זו כחמש עשרה שנה לפני הופעת הציונות המדינית . במזרח אירופה , ובעיקר ברוסיה הצארית , שכללה אז גם את אוקראינה , את המדינות הבלטיות ואת רוב פולין , חי באותה עת רוב רובו של העם היהודי . ברחבי רוסיה , בארצות הבלקן ( רומניה ובולגריה ) ובמדינות אירופיות נוספות התאגדו יהודים רבים החל משנות השמונים של המאה התשע עשרה בארגונים קטנים מקומיים , שנקראו בשמות שונים אך נכללו כולם בתנועת ' חיבת ציון . ' על אף ההבדלים הפנימיים והרעיונות הקדם ציוניים המעורפלים , איחדה את חובבי ציון מטרה משותפת : להביא להתחדשות יהודית בארץ ישראל . זו התבטאה בגל גדול של אלפי עולים יהודים שהגיעו לארץ ממזרח אירופה בשנים - 1904 -1882 העלייה הראשונה . ארץ ישראל של סוף המאה התשע עשרה הייתה חלק מהממלכה העות י מאנית התורכית , שבירתה הייתה קונסטנטינופול ( לעתיד איסטנבול , ובעברית : קושטא , ( אשר השתרעה על חלקים גדולים מהמזרח התיכון . הממלכה העות י מאנית לא הייתה כה 'מפגרת ' וארץ ישראל לא הייתה 'מחוז נידח , ' כמו שמקובל לחשוב . אכן , רמת הפיתוח של הארץ הייתה רחוקה מזו של אירופה ( בייחוד בלט פער גדול בשירותים הציבוריים - חינוך , רפואה וכדומה ;( אורחות חייהם של רוב תושביה היו מסורתיים ורמת חייהם נמוכה . אולם במהלך המחצית השנייה של המאה התשע עשרה הסולטן עבדול חמיד השני בשנים , 1909-1876 שליט האימפריה העותי מאנית כפר ערבי אופייני
|
|