|
|
עמוד:11
ולאפשר לה ליזום מקורות עבודה חדשים , ותוך כך להרחיב באופן ניכר את רווחתה של החברה כולה . אך , לא כך אירע . מרבית מדינות המערב לא נערכו מבעוד זמן להתמודד עם תוצאותיו של השינוי הגלובלי , והחרישו מול אזהרותיהם של כלכלנים וסוציולוגים ביקורתיים . הפוליטיקה נסחפה על ידי אנליסטים , כלכלנים , בוגרי פקולטות למנהל עסקים וענקי הון למרחבים חדשים של אי ודאות וסיכון . באמצעות רטוריקה מתוקשרת היטב הם קוראים "לשחרר" את הכלכלה מהניהול הציבורי ולהפריט את נכסי המדינה ונכסי ציבור אחרים ; לצמצם עד דק את התערבות המדינה בשוק ו לקצץ בתקציבים הציבוריים ( חינוך , בריאות , רווחה ועבודה ) ולחזור , בשם הליברליזם לכאורה , באופן גורף למדיניות של כלכלת שוק , כאילו היא התרופה בהא הידיעה לצמיחה כלכלית ולהבטחת העושר לאדם העובד . פרופ' אריאל רובינשטיין , מחשובי הכלכלנים בעולם , יאמר על אלה שמדברים בשם "הכלכלה המבטיחה" כי , "אנו עדים לקושי אדיר לנבא את הפרמטרים הכלכליים . לא רק שאיננו יודעים לחזות את התנהגות היחידה הכלכלית הבודדת , אנו גם מתקשים לנבא את המשתנים הכלכליים המצרפיים ( רמת המחירים במשק , אחוז האבטלה או שיעור הצמיחה . ( אנו מתקשים לעשות זאת ולו אף באותה גסות מינימלית הנדרשת לשם קבלת החלטות קולקטיביות 3 אלמנטריות . " ואם כך , אזי קורה שיזמי "הכלכלה המבטיחה" כל כך סוחפים וכה מצליחים . חולשתה של הפוליטיקה 4 המערבית , היא בכך שמתחוללים בה תהליכי "הפרטה" בדרך ובצורת הבחירה של נציגי הציבור לגופים הפוליטיים . באופן . 3 רובינשטיין אריאל , מחשבות , 1992 , 64 עמ' . 4 . 43 שיטות בחירה המבוססות על פרימרייז מחיבות את המועמדים לגייס סכומי כסף גבוהים למימון בחירתם . כספים אלה מגיעים בדרך כלל
|
|