|
|
עמוד:8
( ובכך לריכוכם ) של רגשות אנטי חברתיים ואף אנטי משפחתיים . ( ג ) בשנות הארבעים מוצג הילד ונתפש כמי שיש לחנכו ולעצבו ברמה הקוגניטיבית . התחום הרגשי אינדיבידואלי נתפש כטפל , כנגזר מהתפתחותו השכלית של הילד . בשנות השבעים הילד שוב אינו מוצג כאובייקט לחינוך ולהקניית ערכים , אלא כמי שהמבוגר ( או השיר ) מדבר אליו כשווה אל שווה , כמי שעומק הרגשתו מקנה לו זכות דעה ודיבור . הסיבות למפנה הן רבות ומסובכות . על כל פנים יש להדגיש , שאין מדובר כאן בתרמיתם העצמית של ילדים בתקופות הנדונות , שהרי לא ילדים כתבו את היצירות הנידונות , אלא בתרמיתם ביצירות ספרות לילדים , כפי שהיא מעוצבת על ירי סופרים מבוגרים הכותבים למען הילדים . אין בעבורה זו משום ניסיון לשפוט את היצירות מבחינה ערכית או מבחינת משמעות השינויים . מטרת הספר היא להציג את השינוי שחל בהתייחסותה של החברה בכלל , ושל יוצרי ספרות הילדים כחלק ממנה בפרט , אל הילד ואל תרמיתו . הערות . 2 1962 . Aries . Philippef Centuries of Childhood , New- York : Vintage Books . . 1 אורי מרגולין , "לבעיות החלוקה לתקופות בהיסטוריה של הספרות , " הספרות , כרך ב , 1969 1 / ( עמ י 13 . 3 . ( 15 קורניי צ ' וקובסקי , משתיים עד חמש ( מרוסית ; דוידה קרול , ( ספרית פועלים , . 4 . 1985 מאיה פרוכטמן , "הלשון המדוברת כמאפיין סגנוני בשירת ילדים , " מחקרים בספרות ילדים , אוצר המורה , . 1984
|
|