|
|
עמוד:7
בפתח הספר הספרות העברית הארצישראלית החדשה מן המחצית הראשונה של המאה העשרים לא התברכה ביצירה עיונית ברמה הפילוסופית . מיטב הישגיה , גם אלה שבתחום ההגות , שהתמודדה עם בעיות האמונה ומשמעות החיים של הדור , היו בשירה ובסיפורת . ההגות שהתמודדה עם "סדר היום" הלאומי התבטאה בפובליציסטיקה אידאולוגית , במסה הגותית פיוטית ובביקורת הספרותית . לאחר זמן , כאשר נוסד בירושלים המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית , התחילה גם יצירה מחקרית פילולוגית היסטורית ענפה בתולדות עם ישראל ובכל רובדי ספרותו , לרבות ספרות העיון לסוגיה , אולם היצירה העיונית המתמודדת ברמה של הגות שיטתית אקטואלית עם אתגרי המודרנה , איחרה מאוד לבוא . שמא מפני שהעילית החלוצית שהנהיגה את היישוב , התמסרה לחיי המעשה ולבניין הארץ , ולא החשיבה "תורה לשמה" בתחום ההגות . אולם דווקא מלב לבה של אותה עילית מנהיגה , שהתמודדה עם בעיות ההגשמה של חזון גאולת עם ישראל בארצו , יצאו שני היוצאים מן הכלל הגדולים שתרמו תרומה ייחודית מכוננת , המשפיעה עד היום במסר רוחני העובר מדור לדור : אהרון דויד גורדון והרב אברהם יצחק הכהן קוק . שניהם התחנכו על מורשת יהדות רוסיה המסורתית דתית במחצית השנייה של המאה התשע עשרה , אך על יצירתם העיונית המקורית אפשר לומר שהיתה , על פי עיקר עניינה , ארצישראלית ובת המאה העשרים : עלייתם של השניים לארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה היתה נקודת המפנה הרוחנית שהפרתה את מחשבתם , והאתגר שעימו התמודדו היה המימוש ההיסטורי של חזון הגאולה העתיק המתחדש על אדמת האבות . א"ד גורדון התעורר ליצירה הגותית רק לאחר עלייתו לארץ , ואילו הראי"ה קוק אמנם התחיל את יצירתו לפני עלייתו , אבל רק אחריה התגלתה מקוריותו החדשנית . בין כה וכה מאלפת היא העובדה שאתגר המעשה המהפכני , שארץ ישראל העמידה בפני שניהם , הוא שהמריץ אותם , בניגוד לרוב הסופרים , המחנכים ואנשי הרוח שעלו לשם ה"הגשמה , " להתמודד עם ההוויה היהודית הרוחנית תרבותית החדשה המתפתחת בארץ . זאת מתוך דאגה גוברת והולכת דווקא לרמה העליונה של חיי הרוח . בלעדיה , כך
|
|