ביתן פלסטיני לראשונה בביאנרה ה־53 בוונציה 2009

עמוד:12

שם התערוכה הקבוצתית בביתן הפלסטיני , , "Venice Palestine do" נבחר על ידי אוצרת הביתן , סלווה מיקדאד 1 ( פלסטינית החיה בברקל , ארצות הברית , ( המחוברת לשיח האמנות העכשווית . השם מסמל , לדבריה , מצבים של חוסר יציבות . לאמנים אין עדיין מקום קבוע ובטוח הן ברו" היומיום שלהם והן בח" היצירה , ועם תנאים אלו נגזר על האמנים הפלסטיניים להתמודד . עובדה זו באה לידי ביטוי , כמובן , באמירה האמנותית שלהם וביצירות המוצגות בביתן . האוצרת מדגישה את "חוסר הקביעות הכרוני , " תנאי שעליו הם מתגברים באמצעות אופני ביטוי של התנגדות ושל קריאת תיגר על המציאות הפוליטית , הכלכלית והחברתית . בתערוכה משתתפים שבעה אמנים פלסטיניים ; ת"סיר באסנג , ' שאדי חביב אללה , סנדי הילאל ואלסנדרו פסי , אמיל' גיאסיר , גיוואד אל מאלחי וחליל רבארו . שבעת האמנים התחייבו ליצור במיוחד עבור הביתן עבודות חדשות . הם נבחרו על סמך יכולותיהם האמנותיות הגבוהות וכן בשל הכישרון לגשר ביצירותיהם בין נושאים הדנים במרחבים לאומיים ואוניברסליים . רוב האמנים חיים בגלות , ולא בפלסטין . אמיל ג'אסיר ( ילידת שיקגו , חיה ויוצרת בין נין יורק לרמאללה ) התכוונה ליצור עבודה בתחנת ה " וואפורטו " ( סירת התחבורה הציבורית בוונציה ) קא ר ' אורו . הפרויקט שלה לא יצא לפועל , אך בביתן הוצג פרסום , שבו תוארו כוונותיה . - דיאלוג תרב 1 יות באמצעות עיצוב ואדריכלות אורבנ"ם . ת'יס'ר בא 0 נג'' ( נולד בעזה , חי ויוצר בפריס ובעבר בעזה ) יצר בביתן הצבה בחדר דמוי קובייה לבנה סטנדרטית של דירת מגורים . זוהי אחת היצירות המרגשות ביותר שנראו בביאנלה בוונציה של שנת . 2009 יצירה זו לבדה העלתה את הביתן הפלסטיני לדרגת אמנות משובחת . ההתרגשות , הכאב , העוני והיופי חברו יחדיו לכדי אמירה אנושית , הפטורה מהסברים נוספים . במהלך המיצג עמל באטנג ' וחידד מאות עפרונות אדומים . את התוצרים - תלתלי העץ , שיצאו מתוך המחדד בצורת פירמידות קטנטנות - פיזר באופן מדויק ואקראי כאחת על פני רצפת החדר , שנצבע כולו בלבן . לחדר שלושה קירות בנויים ; הקיר הרביעי בלתי קיים , ודרכו צופים ביצירה . מה שמפריד בין הצופים ליצירה הוא חבל , המשוך בין שני הקירות הניצבים זה מול זה . בקיר השלישי , הממוקם אל מול הצופה , תלה באנונג ' תצלום שחור לבן של הסטודיו שלו בעזה , שממנו יצא בשנת 2006 בדרכו לתערוכה בעמאן , ועד עצם היום הזה נבצר ממנו לשוב אליו . שם היצירה , Hannoun , {' \ nHn ' ) מסמלת בערבית געגועים לחירות , ואולי זוהי יצירה שעיסוקה בזיכרון ובעקירה , פרי יצירתו של אדם שנעקר מביתו בעזה , ובוונציה לא נותר לו אלא להתבונן בתצלום שהגדיל ותלה על הקיר המרכזי של המיצב . שאדי חביב אללה ( נולד במזרח ירושלים , חי ויוצר ברמאללה ) הקרין את עבודת האנימציה שלו על הקיר ובשלושה מוקדים נוספים על רצפתו של אותו חלל לבן וחשוך . היצירה עשויה מאלמנסים , המצוירים בקו דק בדיו שחורה על גבי נייר לבן , שאותם החיה והפך לסיפור אנימציה בהמשכים . סיפור עלילתי על יצור , המזכיר במידת מה את דמותו של פק מן ממשחקי המחשב . הדמות נראית מלמעלה , ומופיעה כתצלום של ראש , המתחיל לנוע על פני המשבצת המסומנת באור לבן . במהלך הסרס , הדמות מתחלקת לשתיים , ועל מפת הרצפה מתקבלות שתי דמויות , המתחברות זו לזו פיזית , ומתוך חיבור זה נולדות עוד ועוד דמויות , כולן הן העתקים מדויקים של הדמות הראשונה . כך הולכות הדמויות ומתרבות , עד שהמסך כולו נראה כאילו ארעה בו התפוצצות אוכלוסין שאיבדה שלי 0 ה על שסח המחיה , וחוזר חלילה ... שוב מתחיל בפינת המשסח התהליך כולו מבראשית . אותה דמות שבה ומוצגת בגדלים שונים , על מסכים שונים , ויחד עם כפיליה המשוכפלים הם מתנהלים כחיילים הצוערים בסך ונעלמים . יסוד ההגירה וההתרבות שולם ומוליך את המופע / סרס . העב 1 ר 1 ת בביתן הפלסטיני נעשו בשפה האוניברסלית של האמנות העכשווית . הן היו ברובן רעננות , חדשות וצנועות . ניכר היה כי האמנים תרגמו את כאבו של opn הפלססינ לשפת האמנות . ? Image courtesy of Riwak Photo Archive ( Village : Adh Dhahiriya , 2008 ) Khalil Rabah , 3 rd Riwak Biennale 2009 , A Geography : 50 Villages

טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר