|
|
עמוד:ח
בזכותן של קבוצות , קהילות או לאומים לחיות על פי ערכיהם הפרטיקולריים , מחייבת מסגרת אוניברסלית . הואיל והשיח הציבורי בישראל מתפלג , במידה רבה , בין תומכי האוניברסליזם ובין מצדדי הפרטיקולריזם , הקורא הישראלי יכול למצוא עניין בחיבור זה ולשאוב השראה רבה מעושר הרעיונות והדוגמאות הנידונים בו . שפתו הקולחת , הנהירה והפשוטה ( אך לא פשטנית ) מנגישה חיבור זה לקהל הרחב המעוניין להרחיב את השכלתו בתחום ההגות הפוליטית . דיון זה של וולצר בשאלת הלאומיות , כמו שורה של פרסומים נוספים , מנסה ליישב את המתח הקיים , כביכול , בין השאיפה להגדרה לאומית פרטיקולרית ובין שלטון המבוסס על ערכים דמוקרטיים ליברליים , ובשל כר , מפרה את המחשבה בכל הנוגע לסוגיות הפוליטיות המהותיות הנידונות בציבוריות הישראלית , כגון שאלת הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית , חוק השבות , יחסה של מדינת ישראל למיעוט הערבי ולעימות הישראלי פלסטיני . ואולם , סוד קסמו האמיתי של חיבור זה לקורא הישראלי הוא בזה שהעמדה האוניברסליסטית הייחודית המובעת בו מבוססת על מסורת החשיבה היהודית , ובעיקר על פרשנות מקראית . וולצר , ברבים מכתביו , נוהג לנסח את רעיונותיו הפוליטיים בהישענו על מקורות טקסטואליים יהודיים , כגון המקרא , התלמוד , כתבי הרמב " ם , מנדלסון ובובר . בעשותו כך , הוא מצביע על הרלוונטיות של מסורת החשיבה היהודית ועל תרומתה להגות הפוליטית המודרנית . בחיבור זה , פרשנויותיו המקראיות מתנסחות לכדי עמדה אוניברסליסטית מקיפה וסדורה . זהו אפוא אוניברסליזם "יהודי , " המשמש חלופה ( לא שגרתית , מודה וולצר ) לשתי הופעותיה הרווחות של היהדות
|
|