|
|
עמוד:VII
לאחר דיונים קדחתניים בקהיר בחודשים פברואר ומרץ , 2005 ובעקבות לחצים משותפים של מצרים והרש"פ , הסכימה חמאס "חוץ" לרגיעה ( תהדיאה , ( שמשמעותה מחויבות מעשית , בלתי פורמלית , להימנעות מאלימות ואי הירתעות מחידושה במידת הצורך , אך לא להפוגה ( הודנה ) רשמית . המחיר הכבד ברכוש ובנפש שנאלצה האוכלוסייה לשלם וחיסול בכירי מנהיגיו של מחנה ה"פנים" בידי ישראל ריככו אפוא את השקפת עולמה ומיתנו את עמדותיה של חמאס כלפי הרשות הפלסטינית ובהתנהלותה אל מול ישראל . אין פלא כי במהלך האינתיפאדה הראשונה והשנייה מנהיגי ה"פנים" של חמאס נרתעו מפני אימוץ מהלכים קיצוניים שאין מהם דרך חדרה , ויותר מאוחר הם הצליחו להשיג את תמיכתה של מנהיגות ה"חוץ" לטובת השתתפות בבחירות המקומיות ובבחירות ל"מועצה המחוקקת , " קרי הפרלמנט הפלסטיני . הנסיגה הישראלית מעזה בקיץ 2005 וההצלחה בבחירות ל"מועצה המחוקקת" הבליטו ביתר שאת את משקל ה"פנים" אל מול מנהיגות ה"חוץ" של חמאס . עוצמה יחסית זו מסבירה מדוע מנהיגות ה"חוץ" ביקשה לצמצם ככל האפשר את נוכחותם ובולטותם של מנהיגי ה"פנים" בממשלה החדשה , והעדיפה כינון "ממשלת טכנוקרטים" או את שילובם של אישים עצמאיים בממשלה . צעד זה נועד להבטיח את מעמדם של מנהיגי ה"חוץ" בתהליך קבלת ההחלטות בנושאים בעלי משמעות אידאולוגית והשלכות אסטרטגיות , כמו גם את המשך השפעתם על עיצוב המדיניות של התנועה בעתיד הנראה לעין . אנשי ה"פנים" העדיפו , כנגד זה , ממשלה רחבה מקיר לקיר בהשתתפות פת"ח ושאר הרשימות שזכו לייצוג בפרלמנט : מפלגת השמאל שזכתה ליותר מחמישה אחוזים ועצמאיים ומפלגות בעלות מצע ליברלי המזוהות עם ה"זרם הלאומי , " דוגמת "הדרך השלישית , " שזכו בקרוב לארבעה אחוזים כל אחת . ממשלה כזו היתה מקלה על נטל האחריות של חמאס "פנים" בכל הנוגע להחלטות בתחומי חברה וכלכלה ואף בנושאי חוץ . סירובה של פת"ח להצטרף לממשלה הותירה את נטל האחריות , חסרת התקדים , על כתפי חמאס "פנים" תוך העמקת תלותו בהנהגת ה"חוץ . "
|
|