מבוא

עמוד:6

אחרת ומתרבות שונה לחלוטין . בתוך כך הוא חווה שונות ולומד עליה כאורח קרוא בעולם שאינו שלו . ספר זה מבקש לעורר את הפוטנציאל האמפתי שיש לספרות , באמצעות הצנעת הווה הקריאה והחזרת היצירה הספרותית אל העבר , אל ההקשר התרבותי וההיסטורי שבתוכו היא נכתבה . לשם כך , במקום להעצים רק את תפקיד הקורא העכשווי , זה שמחזיק עתה בספר , חווה אותו ומפרש אותו , הכותבות מבקשות להעצים שתי פיגורות חוץ-ספרותיות נוספות : את הסופר ואת הקורא המקורי , זה שהסופר ראה לנגד עיניו כשכתב אה היצירה . כלומר , הכוונה היא לעורר בקרב התלמידים מודעות לכך שייתכן כי הטקסט שנמצא לפניהם כוון אל ילדים שונים מהם , ורצה לעורר בהם הרגשות ותוכנות שונות מאלה שמתעוררות בנו היום למקרא היצירה . תובנה זו תאפשר במקרים רבים קריאה מעמיקה ועשירה . על מנת להדגיש באופן חווייתי את ההבדל שבין הקורא העכשווי לבין הקורא המקורי , זה שהסופר דימה לנגד עיניו , עוסק הספר בשתי קבוצות של טקסטים המכתיבות קריאות שונות מאוד זו מזו . באחת בולטת מאוד התקופה שבה היא נכתבה , ודומה שהיום היא דורשת מאמץ מיוחד , מצד הקוראים , כדי למצות את הפוטנציאל האמנותי והערכי שלה . במילים אחרות , הטקסטים מקבוצה זו , טובים ומעניינים ככל שיהיו , לא "עברו את מבחן הזמן , " ולא שרדו כטקסטים חיים עד עצם ימינו אלה . טקסטים מסוג זה מחייבים קריאה הקשרית , הבוחנת את היצירה בתוך אמות המידה הספרותיות והתרבותיות של תקופתה . קבוצה שנייה היא קבוצה ספרותית ייחודית , שעוצרת בחובה כמה דורות של קריאה . המדובר ביצירות הנחשבות קלאסיות , כאלה שהצליחו לשמור על רלוונטיות , גם בקרב קוראים שהכותב לא שיער ולא יכול היה לשער את צורכיהם הספרותיים , הרגשיים והחינוכיים . קריאת טקסטים אלה יכולה להיות קריאה מיידית מתגמלת , בלא כל התייחסות להקשרה ההיסטורי והתרבותי . אולם , באמצעות ההתחקות אחר חווית הקריאה

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר