|
|
עמוד:13
המדיניות או כישלונה . ברוח זו , ברצוננו להציג גישה חדשה להבנת היחסים בין המגזר הצבאי-ביטחוני לבין המגזר האזרחי . הטיעון המרכזי שלנו הוא שבישראל יש למעשה " רשת ביטחונית" לא פורמלית , בעלת עוצמה והשפעה רבה על תהליכי קביעת המדיניות ועל מדיניות ספציפית בתחומים רבים . נפנה תחילה לבחינת שלוש הגישות הקיימות לחקר היחסים בין שני המגזרים . הגישה הראשונה Z הגישה המסורתית Z מושפעת מתיאוריות מבניותפונקציונליות פורמליות ששלטו בכיפה במדעי החברה ובחקר התחום עד שנות השמונים . חסידי גישה זו התמקדו בבחינת ההיבטים המבניים והפונקציונליים של מה שהגדירו כיחסים בין שתי תת-מערכות נפרדות של מערכת הממשל הישראלית : תת-מערכת הביטחון ותת-מערכת הממשל האזרחי . טענתם המרכזית של חסידי הגישה המסורתית היא שתת-המערכת האזרחית , ובייחוד הפוליטיקאים הבכירים שבה , היתה הדומיננטית בשתי תת-המערכות , ולמעשה היא שקבעה את המדיניות בכל התחומים ובעיקר בתחום הביטחון . הם תיארו את החברה הישראלית כ"אומה במדים . " הם גם טענו כי בגלל הנסיבות המיוחדות של בעיות הביטחון הקשות שניצבו בפני ישראל , ובגלל התפקיד שמילאה בה מערכת הביטחון , הפכו הגבולות בין שתי תת-המערכות למקוטעים ונוצרו בהם פרצות . הפרצות האלה אפשרו מגעי גומלין בין שתי תת-המערכות , שמשמעותם העיקרית היתה שמערכת הביטחון על שלוחותיה יכלה להיות מעורבת במילוי תפקידים אזרחיים , כגון התיישבות וחקלאות . למערכת הביטחון היתה גם השפעה על קביעת המדיניות , אבל בלי לערער את מעמד העליונות של המערכת האזרחית . אף שחוקרים שהשתייכו לאסכולה זו טענו כי התקיימה שותפות בין שתי תת-המערכות בקביעת המדיניות בתחום הביטחון הלאומי , הם הדגישו שכמו במדינות דמוקרטיות אחרות שהיו בחזקת " אומות במדים , " תת-המערכת האזרחית היא שקבעה והחליטה . החוקרים הסיקו את המסקנות האלה לא רק מתלותם לכאורה של צה"ל ושל מערכת הביטחון במגזר האזרחי בכל הנוגע למשאבים כספיים , לכוח אדם ולהבטחת מערך המילואים , אלא גם ממרכזיותם של מנהיגים אזרחיים כמו דוד בן-גוריון , לוי אשכול , גולדה מאיר ומנחם בגין . לדעתם , גורם משפיע נוסף היה המגעים החברתיים שנוצרו בין האזרחים לאנשי הביטחון , מגעים שחיזקו את הטבע האזרחי של המגזר הביטחוני . כדי להסביר את ההמשכיות של המשטר הדמוקרטי הישראלי , למרות המלחמות הרבות שישראל התנסתה בהן ולמרות העניין המתמשך בענייני ביטחון , השתמשו חסידי גישה זו בתיאוריות שהיו מקובלות באותה עת במערב בדבר יחסי המגזרים האזרחי והביטחוני . על פי תיאוריות אלה הם קבעו כי בישראל אכן היה גבול וירטואלי שהפריד לא רק בין המוסדות הביטחוניים
|
|