ע

ע

עמוד:773

וחרפה, זכור ה' לעבדות חוסיפה; זקנים טבחו ונפשי דלפה, זלעפה אחזתני על חרבן חיפה" לפי הסברה, התרחש חורבנה של חוסיפה במאה ה-4 לספה"נ, או בראשית המאה ה-,7 כשהנוצרים נקמו את נקמתם ביהודים, בשל סיועם לפרסים בשם עספיא (עספיא) סברו, נשתמר השם הקדום מחקר חדש, העלה שהשם חוסיפה הנזכר בקינה הקדומה אינו שם מקום וכי יש לקרוא באותו מקום - 'זכור ה' לעבדות הוסיפה' לפי- כך נותר שם היישוב הקדום עלום לפי סברה מקומית, הכתיב הנכון הוא עצפיה, ומקורו במלה עצפה (עספה), שמשמעה רוח חזקה או סערה, על-שום הרוחות והסערות הפוקדות אותו בימי החורף הגרעין הישן, ממזרח לדרך אזורית ,676 בנוי על שרידי יישוב קדום רבים בו בתי- החצר הישנים בתיו המאוחרים בנויים ממערב צפון (מדרום לדרך) וממזרח-דרום (מצפון לדרך) הדרוזים התיישבו במקום בתקופה העות'מנית (1600 בקירוב) במאה ה-18 התיישבו כאן כמה משפחות נוצריות מרמאלה ומבית לחם (בית לחם) לפי מסורת דרוזית מקומית, מייסדיה הם שלושה אחים דרוזים, בני משפחת ואהיב, שנמלטו מסוריה מחשש לנקמת-דם הם התיישבו תחילה למרגלות הר כרמל (מעל ליגור של ימינו), ונאלצו לשאוב את מימיהם מנחל קישון המרוחק כשהבחינו שהצפורים נוהגות לשתות ממעיין שבראש נחל יגור (עין אל-בלד), העתיקו מושבם לשם והתיישבו בשני בתים הרוסים (באחד מהם [שנהרס בינתיים] היה תבליט צלב שרידיו נראים ברחבה שלפני בית שיח' לביב והח'לוה הישנה [סמטה מספר 3]) אז חזרו שלושת האחים לסוריה להביא את משפחותיהם והשמועה על מקומם החדש, הריק מתושבים, עברה מפה לפה בעקבותיהם באו דרוזים רבים שהקימו לפחות 12 כפרים (לפי טריסטרם, 17 כפרים), מהם שמונה כפרים על שרידי יישובים מהתקופה הביזנטית (לפי אוליפנט) 10 כפרים נהרסו בידי המוסלמים בתום שלטונו של השליט המצרי אברהים פשה (באשה) בארץ-ישראל, ורק עספיא ודלית אל-כרמל ניצלו מחורבן, בשל מיקומם הנוח להגנה ועוז רוחם של מגיניהם (בשנת 1887 מנתה עספיא 555 נפש, מהם 480 דרוזים) מאוחר יותר ניצלו הכפרים בעספיא ודלית אל-כרמל מחורבן והרס תודות לחסותו של עקילא אגא, השליט- בפועל בצפון ארץ-ישראל, שהגן על הנוצרים, היהודים והדרוזים מפני תוקפנות המוסלמים מאוחר יותר, בעקבות השתפרות מצב הביטחון, יסדו תושבי עספיא, ממזרח ליגור, את ג'למי, כיישוב-עונתי לתקופת עיבוד שדותיהם שלמרגלות הר כרמל בין תושביה הדרוזים ובין היישוב היהודי באזור, נרקמו קשרים מיוחדים במינם, שתחילתם ב'מארעות-הדמים' (1929) והמשכם בעזרתם ליישוב היהודי במאבקיו, בזמן 'המנדט' וערב הקמת המדינה בין-השאר סייעו בהברחת נשק עבור ה'הגנה' ובהסתרת יהודים, בהם אבא חושי, שהבריטים ביקשו לאסור אחרי קום המדינה השתלבו בחיי המדינה, כמו בני-עדתם בכפרי הדרוזים האחרים בהר כרמל ובגליל בתחומה, עתיקות (עספיא: שרידי יישוב מהתקופה הרומית-הביזנטית, על-פני שטח נרחב, שרידי בית-כנסת, רצפות-פסיפס; חרבת שרק: שרידי יישוב, יסודות של מבנים, חרסים מהתקופות ההלניסטית, הביזנטית והערבית הקדומה)

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר