כ

עמוד:507

767 )בעתיד דרך ראשית 79( בקטע צמת כפר תבור - צמת כנרת, בק״מ ה 4 בקירוב פנייה צפונה. משמעות שמה ומקורו עלומים. משמעותו אולי ערימת חטה, או קמה )תבואה(, או אולי מקורו ערבי, כמא )=כנה, או כפר בראש גבעה(, או, קמא )=מקום מרעה דשן לצאן ובקר(. נזכרת לראשונה בתעודות מהתקופה הצלבנית בשם Cheme .Caphar הגרעין הישן בנוי על גבי יישוב מהתקופה הרומית, עת נושב המקום לראשונה. בתיו בנויים אבן בזלת מקומית עם גגות רעפים. הבנייה המאוחרת היא מסביב לגרעין הישן, בסגנון מודרני, ללא כל ייחוד. היישוב הקדום התקיים עד לתקופה הצלבנית ואז נחרב )באותה עת היו באזור מצודות, שהשתייכו ל׳אבירי המסדר ההוסניטלרי׳(. בשנת 1878 התיישבו במקום הצ׳רקסים )אחד משני כפריהם בארץ. האחר, ריחניה(. הם בנו את כפרם במתכונת גורן עגולה, מסביבה חומה ובמרכזה המסגד )צריחו מרובע, שלא כמקובל בצריחי המסגדים בארץ(. הצ׳רקסים באו לארץ מצפון קוקז, מחבל פשאיז שבאזור קובן. מרביתם בני שבט שנסוג, אליהם הצטרפו כמה מבני השבטים אבזח, קבורדי, ח׳תוקי ובזדוח׳. בראשית התיישבותם עסקו בגידול צאן, וחדלו מכך עקב מריבות עם שבטי הבדואים ערב א צביח וערב בני צחר, שהיו מגיעים לאזור הזה מעבר הירדן כדי לרעות את עדריהם. הם החלו לעסוק בענפי חקלאות אחרים ובעיקר בשמירה )לימים נודעו בעוז רוחם ובהיותם שומרים וחיילים מעולים(. גיוסם לצבא הטורקי גרם להאטה בהתפתחות הכפר. בזמן ׳המנדט׳ שירתו רבים מהם ב׳חיל הספר׳ שליד ׳הלגיון הערבי׳ ואף השתקעו בעבר הירדן ואילו אחרים שירתו כנוטרים בארץ ישראל. בד בבד החלו לעסוק בעיבוד אינטנסיבי של אדמתם ולהתערות בחיי הכפרים הערביים שמסביבם )השפה הערבית הפכה אז לשפת הדיבור וללשון הנלמדת בבית הספר. מאז שנת 1982 הונהגה השפה העברית כלשון הלימוד בבית הספר היסודי(. יחד עם זאת הקפידו שלא להינשא לערבים )על אף שהקשרים בינם לבין הכפרים הצ׳רקסים בעבר הירדן ובסוריה היו רופפים למדי(. בפרוץ ׳מלחמת השחרור׳ נדרשו על ידי ערביי הכפר לוביא השכן להצטרף אליהם במלחמתם נגד התחבורה העברית, אך הם השיבו בשלילה. עם כבוש הגליל התחתון )׳מבצע דקל׳( הצטרפו בני הכפר לחטיבת ׳גולני׳, שלחמה באזור. מאז ועד עתה משרתים הצ׳רקסים בצה״ל ובמשטרת ישראל. בתחומה, עתיקות )יסודות, רצנת נסיפס מהתקופה הביזנטית, שברי עמודים, משקוף עם ׳צלב מלטה׳, גת, בורות מים, קברים. נחשפו שרידי בית טבילה ותא תפילה, שהיו שייכים למכלול מבנים של כנסייה או מנזר מהמאה ה 6 לסה״נ. בבית הטבילה היו אנסיס ואגן טבילה. הונחו בו שתי רצפות נסיפס זו על גבי זו, והן עוטרו בדגמים גיאומטריים ובתיאורי בעלי חיים וצמחים, וושולבו בהן שלוש כתובות יווניות, בהן נזכרים שמותיהם של אניסקונוס ונושאי משרה אחרים בכנסייה. שתיים מהכתובות מכילות תפילה לקדושה בשם תקלה. תא התפילה, מצפון לאנסיס בית הטבילה, הוא בעל אנסיס פנימית, מרוצפת נסיפס, המעוטר בדגמים גיאומטריים. ברצנת הנסיפס של תא התפילה היתה משוקעת תיבת שיש קטנה. כנראה שמרו בה עצמות קדוש(.

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא