כ

עמוד:479

ומערכת חדרים שמחברת אותו לצדו המזרחי של בית הכנסת, וממערב לו, קצהו של רובע המגורים, שאף הוא צמוד לבית הכנסת. במקום מזהים את כרזים )כורזים, כורזין( שב׳תלמוד׳. ממצא החרסים והמטבעות שייך לשלוש תקופות עיקריות: המאות ה 2 עד ה 4 לסה״נ, המאות ה 5 עד ה 8 לסה״נ והמאות ה 13 עד ה 16 לסה״נ. העיר הוקמה כנראה לאחר ׳המרד הגדול׳ ומן הסתם על גבי יישוב קדום יותר. דולמנים ושקערוריות חצובות בסלע, שנמצאו בסביבת העיר, מעידים על יישוב בתקופה הנריהיסטורית. במאה ה 2 לסה״נ, עם גידול היישוב היהודי בגליל, התרחבה גם כרזים. בסוף המאה ה 2 או בתחילת המאה ה 3 לסה״נ הוקם בית הכנסת המפואר. בית כנסת זה, וכנראה גם חלק מהעיר, נהרסו במחצית השנייה של המאה ה ,4 לאחר מות יולינוס, משתכפו התקפות הנוצרים על בתי הכנסת ועל היישוב היהודי בגליל. החיים בעיר נתחדשו כנראה במאה ה 5 ונפסקו שוב בסוף המאה ה 7 או בתחילת המאה ה .8 לאחר מכן נתחדש היישוב רק במאה ה 13 ונמשך ככל הנראה עד המאה ה .15 במאה ה 19 הוקם על חרבות העיר הכפר הערבי, ח׳רבת כרזה. אחרי ׳מלחמת העולם הראשונה׳ עודדו שלטונות ׳המנדט׳ את הבדואים להתיישב במקום. ב׳מלחמת השחרור׳ ננטש הכפר ממתיישביו. ■ כזיה א רטרוט כפר, ב׳אוטונומיה׳ )חבל יריחו(. כ 8 ק״מ מצפון מערב לגשר אדם, כ 3 ק״מ ממערב דרום לארגמן, בשפה הצפונית המזרחית של בקעת ע׳ור אל פרעה )שונת אל מצנעה(. דרך ראשית 57 בקטע צמת חמרה - צמת אדם, בק״מ ה ) 73בצד הדרך(. משמעות שמו ומקורו עלומים. בנייה על גבי אתר מהתקופה הכלקוליתית )שונת אל מצנעה: שורת אבנים ניצבות ומונחות לסירוגין, חרסים מהתקופות הכלקוליתית והברזל. תושביו חפרו בשטח כדי להוציא חומר לליבון לבנים. בצפון מערב, בנייה על גבי חרבה(. ■ כחל מושב, במחוז הצפון, בנפת צפת, באזור חצור. כ 8 ק״מ מדרום מערב לראש ננה, כ 1.5 ק״מ מצפון מזרח לחוקוק. דרך ראשית 85 בקטע צמת נחל עמוד - צמת עמיעד, בק״מ ה 43.8 בקירוב פנייה דרומה. נקרא בעקבות שמו של עוף קטן, כן נקרא בעקבות הצורה העברית של עין כחל. מייסדיו, משפחות ממקומות שונים בארץ. ■ כישור מקום, במחוז הצפון, בנפת עכו, באזור יחיעם. כ 7 ק״מ מדרום למעלות, כק״מ אחד מדרום ללנידות, כק״מ אחד מצפון מערב לדיר אל אסד. דרך אזורית 854 בקטע צמת תפן - צמת כרמיאל, פנייה מערבה לדרך מקומית .8544 שם סמלי ציורי, בהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בספר ׳משלי׳: ״ידיה שלחה בכישור וכניה תמכו פלך״. )כישור, קנה שעליו נכרכים חוטי הצמר או הפשתן הנטווים.(

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא