י

י

עמוד:457

המלון לרשת האירוח הצרפתית ׳רלה א שטו׳ )1954(, המאגדת בתי מלון, ברחבי תבל, בעלי סיפור ועיצוב יחודי. )העתיק שבאתרי האכסון זמנו המאה ה .11 רוב אתרי הרשת בני 100-300 שנה(; ברבע הנוצרי, מדרום לכנסית קבר ישו׳ מסגד עמר )הקטן2, מסגד קטן עם צריח. מעל לפתח פנימי, בצד צפון, כתובת חרוזה מימי הסלטן עבד אל מג׳ד )1839-1861(, המספרת על בונה המסגד, החליף עמר, ועל שלב בנייתו המאוחר. לפי מסורת מוסלמית קדומה, הפצירו המוסלמים בחליף עמר, כובש ירושלים מידי הנוצרים, להתפלל בתוך כנסית קבר ישו, כסמל להכנעת הנוצרים. הוא לא נענה להפצרותיהם וקיים את מצוות התפילה ליד ומחוץ לכנסייה, בלי לפגוע בנוצרים; ליד כנסית קבר מרים, מערת גת שמנים, מערה טבעית, אליה באו, לפי המסורת הנוצרית, ישו ו 12 שליחיו בזמן תפילתו האחרונה. המערה הפכה לקנלה )המאה ה 4 לסה״נ( והחל משנת 1392 היא ברשות הפרנציסקנים. בתוכה, שרידים וציורי קיר מהמאה ה 12; ליד שער יפו, מצודת ירושלים, מצודה, הבנויה בקצה הצפוני המערבי של הגבעה המערבית של ירושלים ,293-296 ]632-641[. במקום נחשפו שרידי וקטעי חומה מימי בית חשמונאי )אולי מימי יהונתן ]143-153 לפנה״ס[(, מגדל ומבנים, המיוחסים לימי יוחנן הורקנוס ואלכסנדר ינאי )יונתן( )מסוף המאה ה 2 לפנה״ס ועד תחילת המאה ה 1 לפנה״ס(. הורדוס אנטינס הקים במקום שלושה מגדלים - מגדל הינקוס, מגדל נצאל ומגדל מרים. מגדל נצאל - לפי הדעה הרווחת, או מגדל הינקוס לפי דעה אחרת - משולב בחומה הקדומה. מדרום לאזור המגדלים הוקם ארמון הורדוס. בזמן ׳המרד הגדול׳ התבצרו במצודה חיילי המלך אגרינס ואחר כך עברה המצודה לידי הקנאים, שלחמו ברומאים כשהם מבוצרים במגדלים. בעת חורבן ירושלים נותרו המגדלים על כנם ובמקום חנה הלגיון הרומאי ה .10 עם בנייתה של ירושלים )איליה קניטולינה( מחדש, שולבה המצודה בחומה המערבית של העיר והיא נועדה להגן על שער העיר. בתקופה הביזנטית )בין המאה ה 4 לבין המאה ה 6( ישבו במצודה נזירים והמקום זוהה בטעות כמגדל דוד )ב׳מנת מידבא׳ מתואר המגדל ולידו שער(. בעקבות הכיבוש הערבי )638( חזרה המצודה ליעדה הצבאי ונוספו לה ביצורים )חלקם שרדו עד ימינו(. בזמן כיבושה בידי הצלבנים )1099( התבצרו בה מגיני העיר ולאחר משא ומתן הסכימו לפנותו. תחילה שכן בה המלך בלדוין ה ,1 ואחרי שעבר לארמונו החדש, שכן בה מפקד חיל המצב. במחצית השנייה של המאה ה 12 נבנתה המצודה מחדש והיא השתרעה על פני כ 5 דונמים. היא כללה את המצודה הישנה ונתווסף לה, במערב, ביצור חזק )מתכונת המצודה והחפיר שהקיפה קיימים בימינו(. המצודה נהרסה בחלקה )1239( בידי אל מלך אל מעט׳ם ואל מלך א נצר דאוד. בראשית המאה ה 14 שבו הממלוכים ושיפצו את המצודה במתכונת המצודה הצלבנית. בתקופה העות׳מנית שוב שופצה המצודה )1531-1532(, ניתוסף לה צריח המסגד ושוכן בה חיל המצב. ברחבת השער המזרחי של המצודה נערך )1917( טקס הכניעה של ירושלים לבריטים. ב׳מלחמת השחרור׳ תפסו הערבים את המצודה. ניסיון של אנשי חטיבת ׳עציוני׳ לכובשה )מאי 1948( נהדף למרגלותיה. בסוף חודש מאי נתפסה המצודה בידי חיילי ׳הלגיון הערבי׳ והם החזיקו בה עד ׳מלחמת ששת הימים׳. במקום, מוזיאון לתולדות ירושלים; ברחוב הנשיא, משכן נשיאי ישראל, הוקם במקום בו עמד הצריף הצנוע של הנשיא יצחק בן

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר