|
|
עמוד:447
מטענים שהובאו או נשלחו בתחנת הרכבת הסמוכה. באחד מאולמותיו היה בית בד לשימושם של ערביי הסביבה. עיריית ירושלים שיפצה את המבנה ונתנה לו את שמו החדש. משמש כביתו של ׳תיאטרון הח׳ן׳, למופעי אמנות שונים; ברחוב דוד המלך, היברו יוניון קולג׳, סניף של מדרשה יהודית בארצות הברית )סינסינטי(, להכשרת רבנים רפורמיים. בראשה עמד נלסון גליק, מחוקריה הנודעים של ארץ ישראל. במקם, מכון לחקר ה׳תנ״ך׳ ולקדמוניות ארץ ישראל, בית כנסת ואכסניה. במסגרת פעולותיה בארץ, חפירות מדעיות בתל גזר ובתל דן, וסיורים מדעיים ברחבי הארץ ללומדי ה׳תנ״ך׳ ולמלמדיו; ברחוב המלך ג׳ורג׳, היכל שלמה, מושב ה׳רבנות ראשית׳ בישראל, בית הכנסת הגדול, מוזיאון דור לדור וספרייה תורנית. הוקם בתרומת סר איזק )יצחק( וולפסון ונקרא לזכר אביו, שלמה. השטח עליו הוקם, נרכש באמצע המאה ה 19 בידי נסיכה הולנדית, ג׳יין מרקס, ונקרא בפי הערבים, אל אמירה )=הנסיכה(. היא בנתה לעצמה בית פרטי, והחלה בהקמת בית מלון ל 144,000 מבני ישראל, שיבואו לירושלים באחרית הימים, עם הופעתו המחודשת של ישו. ארון הקדש בבית הכנסת הובא )1958( מהעיר נדובה )נדואה( באיטליה. בזמן חנוכתו )1729( חיבר המשורר רבי משה חיים לוצטו )רמח״ל( את שירו, חנוכת הארון. במוזיאון דור לדור, כלי קודש ועתיקות היהודים, )אוסף מוצגים מארץ ישראל ומקהילות שנכחדו בשואת יהודי אירונה(; ברחוב רוטשילד, הכנסת, שמו הרשמי של בית הנבחרים במדינת ישראל. המשכן הוקם בתרומת משפחת רוטשילד ונחנך ב .1966 ישיבותיה הראשונות של הכנסת התקיימו בתל אביב, שם גם הוכרז על הקמת המדינה. בתום ׳מלחמת השחרור׳ הועברה הכנסת לירושלים, למבנה שכור )בית פרומין ]על שם בעליו הראשון[, ברחוב המלך ג׳ורג׳ ]כיום, משרד התיירות[(, שם שכנה במשך 15 שנה 13.3.1950( - ).10.8.1966 ברחבת המשכן, אנדרטת נר התמיד, לזכר הנופלים ב׳מערכות ישראל׳; מצפון לכפר השילוח ]סלון(, המשעול האחרון של ישו, שביל, לאורך כ 200 מטרים, שתחילתו סמוך לפינה הדרומית המזרחית של הר המוריה )הר הבית( וסופו בכנסית היסורים )כנסית כל העמים ]האמות[, כנסית גת שמנא ]שמנים[, ג׳סמניה(. לפי מסורת נוצרית צעד בו ישו בדרכו האחרונה כאדם חופשי, לפני שנלכד על ידי הרומאים, בהיותו בדרכו מאולם הקנקולום )חדר הסעודה האחרונה( בהר ציון לגת שמנים. השביל הקדום נקבר תחת סחף ושוחזר )1995( על ידי החברה לפיתוח העיר העתיקה; ברבע היהודי, ברחוב חב״ד, ה׳קרדו׳, רחובה הראשי של ירושלים בתקופה הרומית הביזנטית )מצפון לדרום(, כמתואר ב׳מנת מידבא׳. תוואי זה נשתמר עד ימינו בסמטאות השווקים של העיר העתיקה, החל משער שכם, דרך הרחובות בית הבד, היהודים וחב״ד ועד סמוך לשער ציון. בקטע שבין רחוב חב״ד לבין רחוב היהודים נחשף גוש מבנים ועמו קטעים אחדים מה׳קרדו׳. הרחוב חולק, באמצעות שני טורי עמודים, לשלושה רצועות מקבילות מרוצפות בלוחות אבן. הרצועות הצדדיות היו מקורות בגגות )מכוסים כנראה ברעפים(, שנשענו על טורי העמודים ובהם חנויות. הדרך המרכזית נועדה למעבר הולכי רגל, בהמות משא ועגלות. משני צדי הרחוב היו תעלות לניקוז מי הגשמים; ברבע המסלמי, ויה דולורוזה )דרך היסורים2, רחוב המסמל את דרכו האחרונה של ישו )דרך היסורים(, בה הלך והצלב על גביו ממקום
|
|