י

י

עמוד:433

בנחל קדרון, בתחילתו של רחוב נחל האגוז. בשכונה נחשף ]1915[ מאגר מים קדום ]אולי מהמאה ה 10 לסה״נ[, בו היו שני חדרים, ועל קירותיהם עשרות כתובות ערביות בכתב הכופי. הכתובות מקוטעות ובהן שברי פסוקים ושמות פרטיים; עיר דוד: מקומה של ירושלים הקדומה ]היא יבוס, ששמה הוסב לעיר דוד לאחר שנלכדה בידי דוד[ מתקופת הברונזה ומימי הבית הראשון. שלוחה מאורכת וצרה הנמשכת מהר המוריה ]הר הבית[ דרומה. האתר נחפר פעמים רבות ונתגלו בו שרידי בנייה וממצאים מהתקופות הברונזה הקדומה, הברונזה התיכונה, הברונזה המאחרת, הברזל, הנרסית, ההלניסטית, הרומית ]הקדומה והמאוחרת[, הביזנטית, הערבית הקדומה, הצלבנית, הממלוכית, העות׳מנית והמודרנית. בשרידים: שרידי חציבה ובנייה ליד מעין הגיחון, נקבת חזקיהו המלך, ניר וורן, תעלות מים, שרידי ביצורים, מבנים פרטיים, חציבות שונות בסלע, בורות מים. שלמה המלך הרחיב את החומה כלפי צפון וסיפח אליה את הר המוריה ]הר הבית[. החל מהמאה ה 8 לפנה״ס התרחבה העיר כלפי מערב, לעבר גיא בן הנם. היתה מיושבת עד לחורבן בית שני. האתר היה מהראשונים בארץ שנחפרו חפירה ארכיאולוגיות מסודרת; ברכת השילוח: הבריכה בת ימינו היא חלק מבריכה גדולה ומוקפת עמודים מהתקופה הביזנטית. בריכה זו היא אולי הברכה התחתונה, הנזכרת ב׳תנ״ך׳. מיקומה של הברכה הוא במקום הנמוך ביותר בירושלים הקדומה, והעלייה ממנה להר המוריה ]הר הבית[, היתה תלולה מאוד. במשך הזמן התמלאה הברכה בעיי חרבות ונותר ממנה רק קטע קטן. הקטע המכוסה באדמה מכונה בפי הערבים ברכת אל חמרא ] בריכת האדמה האדומה[ ועליו נטוע בסתן. אחרי חורבן הבית הראשון, כשמוצא הגיחון היה חתום ומוסתר, נחשבה הברכה כמעין השילוח. מכאן הובאו המים לבית המקדש, לצרכי נסך. במאה ה 5 לסה״נ בנתה כאן הקיסרית אוידוקיה ]אבדוקיה[ כנסייה, לציון הנס שחולל ישו כשריפא עיוור. על שרידיה נבנה המסגד בן ימינו; מעין הגיחון: מעיין קרסטי, הנובע בתוך מערה טבעית, אליה יורדים במדרגות, דרך מבנה מקומר מהתקופה הממלוכית. נובע בהפסקות, ומכאן מקור שמו ]מימיו מגיחים, מפסיקים ושוב מגיחים[. נזון מחללים תת קרקעיים, המתרוקנים בתנועה סיפונית ובקצב משתנה בהתאם לעונות השנה. משך כל גיחה כ 30-40 דקות ותדירות פעימותיו כ 1-5 פעימות ביממה. תפוקתו מוערכת בכ 200-1,100 מ״ק ביממה. נזכר ב׳תנ״ך׳ כמקום שבו נמשח שלמה למלך בידי צדוק הכוהן ונתן הנביא. ]נקרא בפי הערבים המוסלמים, עין א דרג׳[, משום המדרגות המובילות אליו, ובפי הערבים הנוצרים, עין א סת מרים ]מעיין הגברת מרים[, משום קרבתו לקבר מרים. יהודי ירושלים כינו את המעיין בדורות קודמים, ׳המקווה של שמואל כהן גדול׳, וייחסו לו סגולות מרפא. במהלך הדורות הוקמו כמה מפעלי מים שמשכו את מימיו. הקדום שבהם הוא ניר וורן; מפעל אחר מוצע לזהותו עם שילוח, הנזכר בספר ׳ישעיהו׳. היו אלה שתי תעלות חצובות, ששימשו להשקיית הגידולים החקלאיים במפנה היורד לנחל קדרון; מפעל נוסף, הוא נקבת חזקיהו המלך. מקום המעיין - מאז ימי המלך חזקיהו, שחתם והסווה את מוצאו - היה עלום עד לגילויו מחדש במאה ה ,15 בעקבות רעידת אדמה; נקבת חזקיהו המלך: מנהרת מים חצובה בסלע. חציבתה מיוחסת לחזקיהו, מלך יהודה ]סוף המאה ה 8 לפנה״ס[, והיא נועדה לחתום ולהסוות את מעין הגיחון, עם

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר