י

עמוד:411

כיוס, תסליה ועוד. הם עסקו בסחר )אריגים ובשמים(, במלאכה )אורגים וכובסים( ובדיג. הנוצרים פרעו ביהודים ואלה עזבוה. בשנת ,636 עם הכיבוש הערבי, חזרו והתיישבו בה יהודים ויישובם נמשך עד כיבוש העיר בידי הצלבנים )מוזכרת בגט ]1077[ שנמצא ב׳גניזת קהיר׳(. בסוף המאה ה 9 ובמשך כל המאה ה 10 היתה יפו עיר קטנה ובצורה. הצלבנים ביצרוה ובתקופתם היתה למרכז מסחרי של סוחרי גנואה )ג׳נובה( וונציה. בשנת 1187 כבשה צלח א דין וכעבור ארבע שנים נכבשה בידי המלך הבריטי, ריצ׳רד ה 1 ׳לב ארי׳. בשנת 1196 נכבשה בידי מלך מצרים, ט׳הר אל ביברס, ובשנת 1204 חזרה ונפלה בידי הפרנקים. )חומותיה בוצרו ]1228[ בידי הקיסר פרידריך ה 2 ואחר כך ]1250[ בידי מלך צרפת, לואי )ה 9 )׳הקדוש׳.( בשנת 1268 חזר וכבשה מלך מצרים, ט׳הר אל ביברס, שהרסה עד היסוד, מחשש לפלישת הצלבנים והיאחזותם בחוף. נמלה נסתם ונותר בה רק חיל משמר קטן שישב בשני מבנים חרבים. רבי משלם מוולטרה, שביקר בה )1481(, מתארה: ״ויפו מקום חרוב כולו והוא על הים בשיפוע מקום גבוה מעט, ושם מגדל לשומר הים״. בסוף המאה ה 16 היתה העיר חרבה ולא ישבו בה יהודים. בשלהי המאה ה 17 חזרה להיות ׳ישוב נרזות׳ קטן )כ 400 בתים(, שפרנסתן על סחר ואירוח צליינים. )בגבור תנועת הצליינים הנוצרים הקימו בה ]1654[ נזירי ה׳מסדר פרנציסקני׳ בית הארחה. באמצע המאה ה 18 עברו בנמלה כ 4,000 צליינים נוצרים מדי שנה וגם עולי רגל יהודים. רבי יעקב דונאמה ]זונאנה[ מקושטא, שהתיישב בה, הקים ]1743[ ח׳ן עבור עולי הרגל היהודים, שנעשקו בידי הערבים בעלי האכסניות. הח׳ן פעל זמן מה ורבי משה ירושלמי שביקר ביפו ]1769[, כותב: ״אבל אין יהודי יורד שם מן הספינה כי שם דורשים מכס גדול, ואין יהודים יושבים ביפו״.( בשנות ה 70 של המאה ה 18 נפגעה קשות במלחמות שבין מושל הגליל, ט׳הר )ד׳הר( אל עמר ליריביו ועברה מיד ליד. בשנת 1776 נכבשה על ידי השליט העריץ בך אבו דהב, שהרסה וטבח אלפים מתושביה. )גולגולות הנרצחים נערמו כ׳מצבת זיכרון׳ על גבעה ]תל א רוס - גבעת הראשים[. כיום מבנה קופת חולים.( במאה ה 18 החלה יפו להיבנות מחדש ואז שוב נקלעה למלחמה. בעלות ננוליון ה על ארץ ישראל צרו צבאותיו על יפו )1799( והרסו את חומותיה וחלק ממנה. )בעיר שהה חיל מצב טורקי, בפיקודו של עבדאללה ביי, שכלל כ 6,000 חיילים וכ 70 קני תותח. הטורקים נכנעו וחלק מהשבויים הוצא להורג.( כשנאלץ ננוליון לחזור למצרים, עקב מגיפה שפרצה במחנהו ברמלה, ביצרו הבריטים את יפו. בשנים 1810-1820 משל בעיר )בתקיפות(, מחמוד אגא )אבו נבות(, ששינה כליל את פניה של יפו. הוא שיקם והרחיב את ביצוריה והקים בה מבני ציבור רבים, בהם מסגדים ומבני משקית )סבילים(. בעת הזאת חיו בעיר כמה יהודים. מכאן ואילך התפתחה העיר כעיר החוף החשובה ביותר בארץ ישראל. בשנת 1818 הגיעה אוכלוסייתה לכ 6,000 נפשות. בשנת 1820 החל יישוב יהודי חדש, כאשר הסניור ישעיה אג׳ימן מקושטא הקים בה ח׳ן, בית כנסת ובית מדרש. הקהילה היהודית גדלה )1838( עם בואם של יהודים מצפון אפריקה )בשנת 1839 היו בה 122 יהודים(. בזמן הזה פעל ביפו הרב יהודה בן מנחם הלוי מרגוזה שהיה רב הקהילה )׳רב מורה צדק׳( ונציגו של החכם באשי בירושלים )הרב הראשי ליהודי טורקיה, שהוכר כמנהיג כלל היהודים באימפריה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא