י

י

עמוד:410

הראשון ובית המקדש השני, ובסיפור המעשה ביונה הנביא, שניסה להימלט מנמל יפו לתרשיש. בסוף המאה ה 8 לפנה״ס היתה יפו, בהיותה בתחום שליטתם של מלכי אשדוד, נכבשה בידי סנחריב מלך אשור )702 לפנה״ס(, יחד עם הערים הסמוכות - אזור, בני ברק ובית דגן. בסוף המאה ה 5 או בתחילת המאה ה 4 לפנה״ס, העניק מלך נרס את העיר במתנה למלך הצידונים, אשמנעזר, שבנה בה מקדש. לאחר מכן עברה לידי הצורים ונכבשה מידיהם על ידי אלכסנדר מוקדון )אלכסנדר ׳הגדול׳(. נכבשה )301 לפנה״ס( בידי תלמי ה 1 סוטר. בזמן בית חשמונאי העלו תושביה, יהודים רבים על אניות והטביעו אותם בלב ים. יהודה המכבי הענישם על כך בהעלותו את נמל העיר באש ובטבח תושביה בחרב. יונתן מבית חשמונאי כבשה, לאחר שצר עליה, מידי אנולוניוס, שר צבא סוריה. שמעון מבית חשמונאי כבשה מחדש )142 לפנה״ס(, ביצרה, הושיב בה יהודים והפכה לעיר חוף יהודית. אנטיוכוס ה 7 סידטס ואנטיוכוס ה 12 קיזיקוס כבשוה מידי היהודים ויוחנן הורקנוס חזר וכבשה מידיהם. מאז ועד שסופחה, יחד עם יתר ערי החוף, לנרובינציה סוריה, היתה עיר יהודית. יוליוס קיסר )גיוס יוליוס( החזיר את יפו ליהודים )47 לפנה״ס(. קיסר רומא, אנטונינוס ניוס, נתן את יפו למלכת מצרים, קלאונטרה ה ,7 ובעלות אאוגוסטוס למלוכה נמסרה יפו להורדוס אנטינס ונותרה בידי היהודים עד לפרוץ ׳המרד הגדול׳. קסטיוס גלוס העלה את יפו באש וטבח 8,400 מתושביה, אך העיר נבנתה עד מהרה והפכה לבסיס של צי יהודי לוחם, ממנו יצאו לפשיטות על הספינות הרומאיות שנעו בקו מצרים - סוריה )״עד אשר לא יכלה עוד אניה להפליג בים זה מפחדם וממוראם״(. אסנסינוס תקף את יפו בלילה )67 לסה״נ( ותושביה נמלטו אל ספינותיהם וטבעו בסערה שניפצה את הספינות. לציון ניצחונם טבעו הרומאים מטבע זיכרון מיוחד ועליה הכתובת: navalis Judea )יהודה הימית(. לאחר מכן הוקם בה מחנה רומאי. העיר נבנתה שוב על ידי היהודים והיתה לעיר אוטונומית, שנקראה פלויה יונה. במאה ה 4 כבר נמצאה ביפו עדה נוצרית קטנה. בראשית המאה ה 5 לסה״נ היתה יפו מושבו של אניסקונוס )שני אניסקונים מיפו השתתפו בכינוסי הכנסייה: פידוס ]431 לסה״נ[ ואליס ]536 לסה״נ[(. לפי המסורת הנוצרית, התרחשו ביפו שני מאורעות והם נזכרים ב׳הברית החדשה׳: ׳חזון ההתגלות׳ שחזה נטרוס בעת ששהה בבית שמעון הבורסי ביפו, שנתן אות לראשית פניית הנצרות אל הגויים; נס החייאתה של התלמידה טביתא )׳תרגומו צביה׳(, בת יפו. בתקופה הביזנטית נמנתה יפו עם ערי נלשתינה הראשונה. )קירילוס מאלכסנדריה מתארה כנמל מוצא לכל הנוסעים מיהודה לארצות הים התיכון.( בזמן ה׳משנה׳ וה׳תלמוד׳ היה בה יישוב יהודי חשוב ובה חיו והורו תנאים ואמוראים, בהם: רב אדא )חכם ארצישראלי בדור השני או השלישי(; רבי חיא בריה דרבי אדא דמן יפו )אמורא ארצישראלי בדור הרביעי(; רבי תנחום דיפו )אמורא ארצישראלי בדור החמישי(; רבי יוחנן דיפו ]רבי יודן דיפו[ )אמורא ארצישראלי בדור הרביעי(; רבי נחמן דיפו ]רבי יעקב דקסרין[ )אמורא ארצישראלי שקשה לקבוע את זמנו(. אחת העדויות ליישוב היהודי, הן המצבות היהודיות הרבות בבית הקברות העתיק של יפו. קהילתה הורכבה מיהודים בני הארץ, אליהם הצטרפו, כמקובל אז בערי נמל, יוצאי אלכסנדריה, קנדוקיה, קירני,

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר