י

י

עמוד:409

כדי להבדילה מהעיר יפו, מכונה בפי הערבים, יפא א נצרה )=יפא של נצרת(. במקום מזהים את יפיע שב׳תנ״ך׳, עיר בנחלת זבולון. )מקומה של העיר מהתקופה הרומית הביזנטית ברור, אך אין יודעים את מקומו של היישוב מהתקופות הברונזה והברזל.( ב׳לוחות תל אל עמרנה׳ נזכרת בשם ינו )Yapu(, כנתונה תחת שלטון מגדו. )נסיך מגדו מודיע לנרעה, כי אנשי ינו גויסו לחרוש בשדות שונם.( בסוף ימי הבית שני היתה יפיע הכפר הגדול ביותר בגליל. יוסף בן מתתיהו ביצרו ואנשיו לחמו בגבורה נגד הרומאים. טיטוס פלויוס אסנסינוס כבשו לאחר קרב מר והרג את כל תושביו. החל מהתקופה הביזנטית דחקה נצרת את רגלי יפיע והותירה אותו כפר קטן. אחרי קום המדינה גדלה אוכלוסייתו ברציפות והמקום הפך להיות עיירה. במקום, ארבע כנסיות, הנשענות כולן על מסורת נוצרית מאוחרת, לפיה כאן נולד השליח יעקב )ג׳ימס( בן זבדי. בתחומה, עתיקות )שרידי בית כנסת עם רצנת נסיפס, שברים ארכיטקטוניים, קברים, בורות חצובים בסלע, חציבות בסלע. בכנסייה הקתולית משולב משקוף של בית הכנסת, ועליו תבליט מנורה בת שבעה קנים(. ■ יפו עיר, במחוז, בנפת ובאזור תל אביב. מדרום לתל אביב, מצפון לבת ים, לחוף הים התיכון. לתל אביב: דרך ראשית 2 )בעתיד, דרך מהירה 2( בקטע דרך ראשית 1 - מחלף גלילות; או, דרך ראשית 1 בקטע דרך ראשית 2 - מחלף גנות; או, דרך ראשית 44 בקטע מחלף השבעה - מחלף חולון; או, דרך אזורית 461 בקטע התקוה - מחלף מסבים. נקראה, לפי אגדה יהודית, על שם מייסדה, יפת אחד משלושת בניו של נח. לפי אגדה יוונית, נקראה על שם יני )יונה( בת איליוס )דמות מהמיתולוגיה היוונית. בזמן בית תלמי נטבעו בה מטבעות ועליהם השם יני ]יונה[(. הפיניקים קראו לה יני. ב׳רשימת תחותמס ה 3׳ ובננירוסים קדומים נזכרת בצורה יפ. ב׳לוחות תל אל עמרנה׳ וב׳כתבת סנחריב׳ נזכרת בצורה ינו. אחרי ניצחון אסנסינוס נקראה - פלויה יונה. הגיאוגרף הערבי אל מקדסי )המאה ה 10 לסה״נ( מזכירה בשם יפא, שהוא שמה הערבי גם כיום. הים התיכון נקרא ב׳תנ״ך׳ ים יפו ובספרות ה׳מדרש׳ ימה של יפו. )בימי דוד ושלמה שלח חירם מלך צור עצי ארז הלבנון וברוש מצוי מלבנון לבנית בית המקדש ובית המלך בירושלים, ובימי זרבבל בן שאלתיאל הביאו הצידונים והצורים, ברשיון כורש )ה 2( ׳הגדול׳, מלך נרס, עצי ארז הלבנון מלבנון ברפסודות ליפו ומשם העלו אותם לירושלים.( יפו, עיר חוף כנענית. נזכרת לראשונה במקורות המצריים, לפיהם היתה במאה ה 14 לפנה״ס מעוז מצרי. )באחד המקורות מתואר כיבוש יפו בידי שר צבאו של תחותמס ה 3 בתחבולה, כש 200 חיילים הוחדרו לעיר בסלים נושאי שי שנועדו למושל העיר, וכיבושה מבפנים.( ב׳תנ״ך׳ נזכרת יפו בעניין גבולו של שבט דן )העיר לא נכבשה ונותרה בידי הפלשתים(, בסיפור על עצי ארז הלבנון שהובאו למבנה בית המקדש

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר