י

י

עמוד:394

מערב לכרמיאל, כק״מ אחד ממזרח לקורנית, כק״מ אחד מצפון מזרח לכוכב, בפסגת הר מימין )פסגה מערבית ברכס הרי יטבת(. דרך אזורית 784 בקטע צמת יפתחאל - צמת משגב, פנייה מזרחה, בצמת יודפת, מזרחה לדרך מקומית 7954 )בעתיד, דרך אזורית 795(. נקרא בעקבות שמה של יודפת הקדומה. ראשיתו )1960-1965(, בחצר מצנה יודפת, שם הוקמו הצריפים הראשונים. מייסדיו, קבוצת צעירים )גרעין ׳יובל׳( בוגרי בית הספר הריאלי בחיפה, תלמידיו של המורה ד״ר יוסף שכטר. )הם כונו ׳שכטריסטים׳. ד״ר שכטר לא ראה עצמו כמורה דרך או מנהיג רוחני של תנועה מוגדרת, אלא הטיף לרעיונות כלליים של עבודה פנימית וחיפוש דרך, שהשפיעו רבות על תלמידיו.( טרם עלייתם על הקרקע שהו בנוה אילן ובחוות דשן ואחר כך )1959( בשגב הסמוכה. בחלוף הזמן הצטרפו אליהם משפחות מארצות הברית, קנדה ובריטניה והיישוב התרחב. מדרום מזרח, יודפת, שרידי מבנים וחומות חרבים, בורות, מערות עם מדרגות, חציבות בסלע, מכל מים. תל יודפת בולט יפה בין ההרים שמסביבו, בכנתו, בצבעו האפור ובפתחי המערות הנבטות בפסגתו. )כמה מהמערות שבפסגתו הם בורות מים, שאחד מקירותיהם התמוטט. במערה שבפסגת המפנה הצפוני, שני חדרים. בתקרת החדר האחורי ניכר פתח הבור, שקירותיו עדיין טוחים.( נחל יודפת, החתור לעומק, חובקו ממערב, ממזרח ומדרום, ורק מפניו מצפון מתונים. התל קרח מעצים, אף שננטש מאדם במשך מאות שנים, ורק רועים מצאו מסתור במערותיו. עם זאת גדלים בו פה ושם, וגם מצפון לו, חלקות של יער טבעי )בעיקר לבנה רפואי(. בדורות האחרונים השתכנו בו ולמרגלותיו משפחות בדואיות משבט ערב אל חג׳ירת. )הם משתמשים בבורות המים הקדומים, שלידם נשתמרו שקתות חצובות בסלע, וסביב פתחיהם יצקו חגורות בטון.( בתל מזהים את יודפת ]יודפא, יודאפא, יותפא, יודפת הישנה[ או יטבה שב׳תלמוד׳, שקמה בימי בית שני בסמוך לעיר יטבה שב׳תנ״ך׳, מולדתה של משלמת בת חרוץ, אמו של אמון בן מנשה מלך יהודה. )נזכרת ב׳כתבת תגלת נלאסר ה 3׳, בין הערים שכבש בגליל ]732 לפנה״ס[ והגלה את יושביהן לאשור.( את יטבה )יטבת( מזהים בפסגת הר עצמון. לפי ה׳משנה׳ היתה יודפת הישנה )יטבת( מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. בקעת יטבת )בקעת יודפת( נזכרת ב׳תוספות׳ יחד עם הבקעות הפוריות בגליל, שאדמתן אדומה ושחורה )יחד עם בקעת בית כרם, בקעת סכני ]סכנין[ ובקעת גניסר(. בזמן ׳המרד הגדול׳, אחרי נפילת צנורי ובנותיה, בוצרה יודפת בידי יוסף בן מתתיהו. יושביה לחמו בחירוף נפש נגד צבא אסנסינוס עד שרובם נפלו חלל וכפרם נהרס כליל. פלוגת לוחמים, בראשם יוסף בן מתתיהו, חמקה מהכפר והמשיכה בלחימתה נגד הרומאים. כשאפסו סיכוייהם התכנסו במערה ובה הרגו, כעצת מפקדם, איש את רעהו. מפקדם, יוסף בן מתתיהו, שהיה האחרון, נשאר בחיים ונשבה בידי הרומאים. יוסף בן מתתיהו מתאר את יודפת ״ראש מבצרי הארץ״ )תואר מוגזם במתכוון, שנועד לפאר את שמו, משום היותה המקום היחיד, בה נלחם בהיותו מפקד הגליל(: ״והעיר יודפת נמצאת כמעט כולה בראש סלע תלול, המוקף מעברים תהומות אין חקר, ובנסות איש

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר