|
|
עמוד:386
בתקופה ההלניסטית התיישבו בה יוונים והיא היתה לעיר גדולה. ב׳רשימות סטרבו׳ מסופר, שיושביה יכולים להוציא מקרבם ״ארבעים אלף אנשי צבא למלחמה״. יבנה נודעה בימי ׳המרד הגדול׳ בראשיתו )68 לסה״נ(. היא נכבשה בידי הרומאים ומפקדם הושיב בה ״תושבים הגונים מן הערים שנכנעו לפניו תחילה״. לאחר חורבן בית שני וירושלים, הפך רבן יוחנן בן זכאי את יבנה למרכז רוחני ללימוד ההלכה ולהנהגת היישוב. בזמן המצור על ירושלים יצא רבן יוחנן בן זכאי למחנה הרומאים וביקש ממפקדם, אסנסינוס, רשות לעבור ליבנה ולעסוק בה בתורה. הרשות ניתנה ורבן יוחנן התיישב בה, יחד עם תלמידיו ויחד עם רבן שמעון בן גמליאל )גמליאל דיבנה(. ביבנה היה מושב הסנהדרין, אחרי שהועברה אליה מירושלים. ישיבתה הגדולה נקראה ׳כרם דיבנה׳. שם הוכרעה המחלוקת בין בית שמאי המחמירים ובית הלל המקילים לטובת האחרונים. ביבנה הונח היסוד לחיבור ה׳משנה׳, ממפעלי הספרות הגדולים, שיצירתו נמשכה כ 200 שנה בקירוב )נחתם ב 200 לסה״נ בקירוב בטבריה(, ובה גם הונחו היסודות לנוסח התפילה ולתפילות לצרכי השעה. תושביה עסקו בחקלאות והיא שימשה מרכז כלכלי חשוב לסביבתה. )ב׳תוספות׳, מסופר מעשה ביהודה ואחיו הלל, בני רבן שמעון בן גמליאל )גמליאל דיבנה(, שהיו מהלכין בתחום עוני ומצאו אדם אחד שנפתח קברו בתוך שדהו. הגרסה עוני היא, כנראה, משובשת. בני רבן גמליאל ישבו ביבנה ותחום עוני היה בוודאי קרוב ליבנה. ייתכן שיש לקרוא תחום אונו.( משרבו גזרות הרומאים ורדיפותיהם, החלו רבים מתושביה וחכמיה, יחד עם הסנהדרין, לנדוד לגליל, ויבנה התחילה לרדת מגדולתה. )הסנהדרין עברה מכאן לאושה, חזרה שוב ליבנה לזמן מה ונדדה שוב לאושה.( אותה עת נותרו בה תושביה השומרונים ואליהם הצטרפו, בתקופה הביזנטית, הנוצרים. בראשית המאה ה 7 עברה לידי המוסלמים. בסוף המאה ה 9 היו כל יושביה שומרונים. הצלבנים הקימו בה )1142-1144( מרכז צבאי נגד אשקלון, שהיתה בידי הערבים, וכן לשמירה על הדרך העולה ממצרים. בימי הבינים נשארה עיר מסחר. בתקופות הממלוכית והעות׳מנית ובזמן ׳המנדט׳ היתה עיירה מוסלמית, שתושביה עסקו בחקלאות. )במפקד שנת 1931 היו בה 3,600 נפשות ]כולם מוסלמים[ ו 794 בתים נושבים ]מרביתם מבני חומר ומיעוטם מבני אבן בשימוש משנה[.( ב׳מלחמת העולם הראשונה׳ כבשוה )1917( הבריטים מידי הטורקים. הבריטים סללו מסילת ברזל לעבר הצפון, והקימו בקרבתה תחנת רכבת. זו מילאה מאוחר יותר תפקיד מרכז בתחבורה הצבאית והאזרחית בין ארץ ישראל למצרים. בזמן ׳מלחמת השחרור׳ היה בה בסיס לכנופיות הערביות ועם פלישת צבאות ערב ניסו המצרים להיאחז בה בדרכם לעבר תל אביב. עם כיבושה )4.6.1948( נמלטו ממנה כל תושביה. יבנה החדשה הוקמה בתום ׳מלחמת השחרור׳ על אדמת הכפר הערבי שננטש יבנא. ראשיתה, כ׳מעברה׳. מייסדיה, עולים מצפון אפריקה, מנרס, מתימן ומארצות אירונה. בתחומה, עתיקות )תל יבנה: תל עתיק ועליו שרידים עתיקים כולל כנסייה מהתקופה הצלבנית ששימשה מסגד ]אל כניסה[. בכפר הערבי, שרידי מבנים, מתקנים, כבשני קרמיקה, קבר רבן שמעון בן גמליאל ]גמליאל דיבנה[ ]מקם אבו הרירה[ מהתקופה הממלוכית, גשר, קברים עתיקים, שברי גלוסקמאות וחרסים מהתקופה הביזנטית.
|
|