ז

ז

עמוד:277

האגירה מצויה בקצה האמה. דפנותיה בנויות היטב ומטויחות בשתי שכבות של טיח לבנבן. רצפת הבריכה עשויה שלוש שכבות של טיח אפור שחור, ומוליך אליה גרם מדרגות. המגדל בנוי בקצה מדרגת הסלע. תכניתו עגולה וקירותיו החיצוניים בנויים בשיטת ראשים ופתינים ]זהה לבניית אמת המים[(. במרכזה, בית אהרונסון, מוזיאון בוטני ובו אוסף צמחים שנאסף בידי אהרן אהרונסון במסעותיו ברחבי הארץ, וארכיון. הבית שימש מרכז לפעילות ניל״י בארץ. שרה אהרונסון שלחה יד בנפשה בבית זה, כשעונתה בידי חיילים טורקיים שבאו לעוצרה. הלל יפה, רופא, תושב המושבה, שנקרא להצילה, מספר: ״נטלתי בחפזון כמה מכשירים ונסעתי בעגלה למקום האימה. את שרה מצאתי מוטלת בלי הכרה על הרצפה בחדר הרחצה, לידה מוטל אקדח קטן. הדופק עמום, הדם ניגר משפתיה. הכרתה שבה אליה רק לאחר זריקת קופאין. היא הכירתני והתחננה והתייפחה: ׳בשם אלוהים! גמור נא עם כל זה! אני מבקשת ממך, המיתני...לא אוכל לחיות ולסבול. לא אוכל׳... נשאתיה אל המיטה, בדקתי את גופה ונוכחתי כי שיתוק גמור תקף את ידיה ורגליה. הכדור חדר לפיה, עבר דרך הלשון ונתקע בחוט השדרה. היא לא חדלה לבכות ולהתייפח, כי אתן לה סם מוות... ביום ג׳, 9 באוקטובר - כל קרוביה באים להפרד ממנה... החולה מתרוממת לרגע וצונחת על משכבה ללא הגה... בשמונה בבוקר יצאה נשמתה״; במרכזה, בית כנסת אהל יעקב, נקרא על שם יעקב )ג׳ימס( רוטשילד, אבי הברון רוטשילד )׳הנדיב הידוע׳(. בשנה הראשונה )1888( לקיומו פרץ בו, לראשונה בארץ ישראל, סכסוך בין אורתודוקסים לרפורמים. פקיד הברון ביקש לבטל את עזרת הנשים )ה׳גאלאריע׳( ולהזיז ממקומה את תיבת שליח הציבור. הוא נתקל בהתנגדות התושבים, שמיהרו לשגר מכתב גלוי לברון רוטשילד: ״...לרחם עלינו ועל דתנו הקדושה, כי אנו ובנינו ותורתנו משועבדים... הוא זה האיש, ווארמסר המנהל, אשר קיווינו כי ינהלנו בדרכי התורה... והוא מתאמץ לקצץ בכל ענפי הדת... אנחנו בארץ הקדושה מושבנו, מקור הארטדוקסיא התמימה, והוא עושה חדשות: סדר מנהג תפילתנו מאבות אבותינו הוא משנה ומקצר... כל הגאלאריע של הנשים, וכן מקום קריאת התורה... בית הטבילה סגר על מסגר... ועל מכירת בשר בהכשר לא ישגיח״. כעבור זמן מה נרגעו, כנראה, הרוחות. כך סופר בעיתון האידשאי ׳שולמית׳ שיצא אז לאור בארצות הברית: ״איכרי המושבה חיים עתה בשלום ובשלווה, וכל העניינים שהסעירו כמרקחה את הציבור שלנו - נשכחו. עכשיו יכול כל אחד להיווכח, שבאורך רוח פועלים יותר מבהתרגזות ובכעס״; בדרומה, בית הקברות הישן, טמונים בו חלוצי וראשוני זכרון יעקב, בהם: שרה אהרונסון, ד״ר הלל יפה ודוד רמז. כן יש בו מצבת זיכרון לאהרן אהרונסון. מבין המצבות עולה סיפורו של היישוב ואנשיו; במרכזה, ברכת המים הישנה, מבריכות המים הקדומות ביותר בהתיישבות היהודית )1891(. נזונה מבאר שנחפרה על יד בית הבד )המים הועברו בצינורות ונדחפו בעזרת משאבת בית הבד(. בחזיתה הכתובת: ׳למזכרת הנדיב אשר קם על נדיבות, ויזל מבאר המים; ועל הבריכה יזכרו לטוב צירו הנאמן השר אליהו שייד ופקידו עושה דברו הא׳ ]האדון[ יעקב בן שמואל הי״ו ]ה׳ ישמרם ויצילם[׳; בצפונה, יקב כרמל מזרחי, הוקם )1889( בכספי הברון רוטשילד )׳הנדיב הידוע׳(; בצפון מזרח, במפנה המזרחי של גבעת

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר