ה

עמוד:263

עליו מבצר )איתביריון(, וממנו השיאו משואות כדי להודיע על ראשי חודש, מועדים ואירועי חירום. חשיבותו האסטרטגית של ההר, כחולש ושולט על דרכי המעבר שבסביבתו, הוכרה כבר בימי קדם, ומפעם לפעם אף שימש זירת קרבות: בפסגתו מוקמה מפקדתם של דבורה הנביאה וברק בן אבינעם ומממנה פקדו על מלחמת ישראל עם סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, בעמק ליד נחל קישון. )״...לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון״.( אנטיוכוס ה 3 ׳הגדול׳, בדרכו לרפיח, שם ביקש להילחם בתלמי ה ,4 כבש )218 לפנה״ס( את המבצר שבפסגתו )איתביריון(. גביניוס, הנציב הרומאי, הכריע )53 לסה״נ( בקרבת ההר את אלכסנדר אריסטובולוס לבית חשמונאי. אחרי תבוסת אריסטובולוס בוצר מתחם המבצר בידי יוסף בן מתתיהו. הרומאים צרו על המבצר בו התבצרו המורדים. הוא נפל לידם, כשבורות המים החצובים התרוקנו מתוכנם. המגינים פתחו במשא ומתן עם המפקד הרומי נלקידוס, וזה הבטיח את חייהם אם יתפנו מההר. כאשר ירדו ונכנעו, הפר את הבטחתו וטבחם. אחרי המרד התיישבה במקום אחת מ׳כ״ד משמרות הכהנים׳, בית הנצץ. בתקופה הביזנטית בנו בפסגת ההר בסיליקה, שעל יסודותיה הקימו הצלבנים כנסייה מבוצרת. מתחת לבסיליקה הביזנטית נתגלו עקבות של מקדש כנעני קדום, שהיה אולי מוקדש לאליל ההר. בסוף המאה ה 6 לסה״נ היו בהר שלוש כנסיות ובשנת 803 היו בהר ארבע כנסיות ומנזר, שבהם ישבו קבע נזירים. בשנת ,1099 עם הכיבוש הצלבני, הוקמה בתחום המתחם המבוצר מימי יוסף בן מתתיהו מצודה. בשנת 1101 נמסר ההר לנזירים מ׳מסדר בנדיקטינים׳, ובאותה השנה הוקמה בו כנסייה גדולה. בשנת 1113 פשטו שבטים טורקמנים על המנזר וטבחו את כל יושביו. כעבור שנתיים חזרו הנזירים למקום. בשנת 1183 נכבש ההר בידי צלח א דין, וכמה מהמבנים נהרסו, בתוכם המנזר היווני וכנסית אליהו הקדוש )הנזירים מ׳מסדר בנדיקטינים׳ הצליחו לשרוד בהר עד שנת ,1187 עת נפלה הממלכה הצלבנית בארץ ישראל(. בשנת 1212 נכבש ההר בידי הסלטן בית איוב אל מלך אל עדל ומאבני האתרים הנוצריים הוקם בו מבצר חדש. בשנת ,1217 ב׳מסע הצלב׳ ה 5 בפיקודו של מלך הונגריה, אנדריאש ה ,2 נכשל ניסיון צלבני לכובשו מחדש. בשנת ,1228 במסגרת הסדרי שלום עם הקיסר פרידריך ה ,2 עבר ההר לרשות הצלבנים, והוקמה בו כנסייה חדשה, שבה ישבו נזירים הונגריים. בשנת 1263 נכבש ההר בידי הסלטן ט׳הר אל ביברס וכל מבניו נהרסו כליל. מאז ועד שנת ,1631 עת התיר האמיר הדרוזי פח׳ר א דין לפרנציסקנים לחזור, נותר ההר בשיממונו. בשנת 1873 נבנה עליו מנזר קטן, שגדל בחלוף הזמן. בשנת 1911 שוקם המנזר היווני הקדום. בסוף המאה ה 19 ובראשית המאה הנוכחית שלטו בהר ובסביבתו בני שבט הבדואים ערב א צביח. הללו הטרידו את המושבות היהודיות כפר תבור ואילניה ואת קיבוץ בית קשת. ב׳מלחמת השחרור׳ עמדו בראש הכוחות הערביים הבלתי סדירים שבאזורם. במרס 1948 ארבו לחברי בית קשת ורצחו שבעה מהם. בראשית מאי ,1948 השתלטה חטיבת ׳גולני׳ על סביבת הר תבור, וביולי אותה שנה נכבש גם ההר. בני השבט ערב א צביח נמלטו לסוריה ולממלכת ירדן. במקום, כנסית ההשתנות )כנסייה פרנציסקנית קתולית ולידה מנזר(, כנסית אליהו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא