ד

ד

עמוד:230

החוף חרב, היה שטחה של דיר אל בלח נוה מדבר פורח. במאה ה 16 התפתח היישוב והיה לעיירה )נמנו בה 300 משפחות, מחציתן נוצריות(. הקהילה הנוצרית נותרה על כנה עד מחצית המאה ה ,19 אז היתה דיר אל בלח כפר חקלאי קטן, שבתיו מפוזרים בין מטעי תמר מצוי והבסתנים. ערב ׳מלחמת השחרור׳ היתה דיר אל בלח עיירה חקלאית קטנה )1,500 נפשות(. אחרי המלחמה, עם בואם של הפליטים אליה השתנה צביונה. הפליטים התיישבו מחוץ לאזור החקלאי, על מצוק הכרכר. מצוק הכרכר, עליו שוכנת דיר אל בלח, שייך לרכס הכרכר המערבי, הגובל בחוף הים התיכון לאורך כ 5 ק״מ )מצפון למחנה הפליטים ועד לתל אל-קטיפה.( הוא מוקף בצפונו ובדרומו בשני גושי חולות גדולים )חולות א נצירת בצפון וחולות סמירי בדרום(. מיקומו גורם לבלימת החולות הנודדים מערבה )ולכיסוי הקרקע המעובדת בחולות( ולחסימת מי הנגר העלי )וניצולם בשיטת אל מוצי( כק״מ אחד ממערב להים התיכון. כך נוצר מסביב דיר אל בלח נוה המדבר. באזור דיר אל בלח כאן היו שטחי גידול הטבק הדרומיים ביותר בארץ ומטעי תמר מצוי הצפוניים ביותר. שליש מהשטחים המעובדים שייכים למשפחת מחמד אבו סלים.( מדרום מזרח לה, במקום המכונה אל ח׳רבה, מוצע לזהות את חורבתה סגירתה, מקום בתחום עזה, שאליו היו משליכים את האבנים והעפר של הבתים, שהיו נגועים בצרעת. ■ דיר גרר כפר, ב׳אוטונומיה׳ )נפת רמאלה(. כ 9 ק״מ מצפון מזרח לרמאלה, כ 3 ק״מ ממזרח לעפרה, מצפון לא טיבה, מדרום מזרח לבעל חצור )נ״ט 1016(. דרך אזורית 449 בקטע דרך ראשית 60 - צמת רמונים, משני צידי הדרך. משמעות שמו ומקורו עלומים. בנייה על גבי שרידים קדומים )חציבות בסלע, אבני בנייה עתיקות, גתות, בתי בד, מצודה וכנסייה מהתקופה הצלבנית(. ■ דיר דבון כפר, ב׳אוטונומיה׳ )נפת רמאלה(. כ 4 ק״מ ממזרח לרמאלה, כ 2 ק״מ ממזרח דרום לביתין )בית אל(, כק״מ אחד מצפון מזרח לברקה. דרך אזורית 449 בקטע דרך ראשית 60 - צמת רמונים, בכפר ביתין )בית אל( פנייה מזרחה. משמעות שמו, מנזר הדב. מקורו עלום. לפי הסברה, קשור השם בכנסייה או מנזר, הקשורים למעשה אלישע והדבים: ״ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח: ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה׳ ותצאנה שתים דבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים״. בנייה על גבי שרידים קדומים )ח׳רבת חין: שרידי בנייה בודדים ומדרגות עבוד. חרסים מהתקופות הברונזה התיכונה, הברזל, הרומית, הביזנטית, הערבית, ימי הבינים והעות׳מנית. מוצע לזהות בה, את עי ]העי[, עיה, עית שב׳תנ״ך׳. ]לפי סברה אחרת,

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר