ד

עמוד:224

שמקור השם אדורים, במלה אדר, שפירושה גורן, כלומר, שני גרנות. השם אדורים נזכר פעם אחת ב׳תנ״ך׳. בימי בית שני נכבשה אדורים בידי האדומים. יוחנן הורקנוס לכדה ואילץ את יושביה להתייהד. גביניוס בנה אותה מחדש, והקים בה את אחת מחמש הסנהדריות, שהוקמו כדי לפצל ולהחליש את בית חשמונאי. לפי ה׳אגדה׳ השאירו כאן בני עשו את גופת אביהם, שנפל חלל במלחמתו עם יעקב אבינו על יד המגדל בחברון והם ברחו לארצם )הכוונה למלחמת יוחנן הורקנוס עם אדם(. )לפי גרסה אחרת, נמלט עשו מאדורים כשהוא חולה ונס להר שעיר יחד עם בניו(. מתקופות מאוחרות יותר אין כמעט עדויות על אדורים, אף שממצא החרסים מעיד על יישובה גם בתקופה הביזנטית וגם בימי הבינים. הגרעין הישן בנוי על גבי תל מעובד ומדורג. קרוב לפסגתו, הסלע חשוף ושפך עיים נמצא במדרגות העבוד לצד מזרח )מערות קבורה בעלות פתח מרובע על צלע התל. במפנה הדרומי המזרחי של התל, חרסים מהתקופות הברזל השניה, ההלניסטית, הביזנטית וימי הבינים. בחצרות הבתים, במפנה הצפוני המזרחי של התל, חרסים מהתקופות ההלניסטית, כולל שתי טביעות חותם רודיות. העיירה מחולקת לשניים: דורא אל אמריה ודורא אל ערג׳ן. בתקופה העות׳מנית היה הר חברון נתון לשליטתם של שליטים מקומיים, בהם בלטו המוכתרים של דורא. אלה הטילו את מוראם על כל תושבי הר חברון. אחד מהם, השיח׳ עבד א רחמן אבן עמר, עמד בראש ה׳קיס׳ והשתלט אף על העיר חברון )מחצית ראשונה של המאה ה 19(. הלה נהג עריצות בשכניו ורדה במיוחד ביד קשה ביהודי חברון, בהטילו עליהם מס שנתי כבד. בעסקה שנעשתה בינו לבין יהודי חברון הוענקה לו קצבה שנתית ובתמורה העניק להם את חסותו. )בפנקסי החשבונות של כספי ה׳חלקה׳ ובתיאורי הנוסעים מאותה התקופה הוא מכונה, בלשון סגי נהור, ׳הרב השחר׳.( בשנת 1839 מרד בשלטון המרכזי ונכשל ובעקבות כך נמלט עם כ 7,000 מאנשיו לעבר הירדן. בזמן ׳המנדט׳ המשיכה דורא להיות היישוב המרכזי בהר חברון. לפי מפקד שנת 1931 היתה דורא הכפר הגדול ביותר בארץ ישראל )7,255 נפשות(. ערב ׳מלחמת השחרור׳ היו לדורא 99 יישובי בת עצמאיים, ששמרו על זיקה ליישוב האם. דורא וסביבתה מצטיינות בכרמיה הרבים והמשובחים, מהם עושים גם צמוקים ודבש ענבים. אל מקדסי )המאה ה 10( מזכיר מין צימוק בשוקי ירושלים בשם דורי ואולי הובא מדורא. במערבו, בתוך חרשת עצי ארן ירושלים, א נבי נוח, משמש גם כמקום תפילה. מסביבו בית קברות. מצבת הקבר נמצאת בחדר כנתי והיא עטופה ביריעה ירוקה. לפי מסורת מקומית, מראים בו את קברו של נח בן למך בן מתושלח. גם המסגד הגדול נקרא על שם נח, ג׳מע א נבי נוח. לפי מסורת ערבית אחרת, מראים את קברו של נח בכפר אל-כרך נוח שבבקעת הלבנון, בקרבת העיירה זחלה. קבר זה מוזכר בכתבי הגיאוגרפים המוסלמים בימי הבינים ובכתבי נוסעים יהודים. הערבים שם נוהגים להניח על מצבת הקבר בגדי חולים כסגולה להבראתם.

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא