ג

עמוד:188

■ גיאה מושב, במחוז הדרום, בנפת ובאזור אשקלון. כ 2.5 ק״מ ממזרח דרום לאשקלון, מדרום לבית שקמה, מצפון לתלמי יפה. דרך ראשית ,4 בקטע צמת מרדכי - צמת ברכיה, בק״מ ה 63 בקירוב פנייה מזרחה לדרך מקומית .3412 נקרא בעקבות שמה של גיא שב׳תנ״ך׳, מקום בארץ נלשתים. מייסדיו התארגנו כגרעין עוד בהיותם בארץ מוצאם, צ׳כוסלובקיה. בחלוף הזמן הצטרפו אליהם עולים מהונגריה, מרוסיה, מנולין, מרומניה, ממרוקו ומנרס. בתחומו, עתיקות )אל ג׳יה: שרידים עתיקים, שברים ארכיטקטוניים, עמוד. בעבר היה בו מקם רג׳ל אל ארבעין. מוצע לזהות בכפר הערבי שננטש אל ג׳יה את גיא שב׳תנ״ך׳ ]בשמו נשתמרו צלילי השם הקדום ועל אדמותיו הוקם היישוב[. בני ישראל רדפו את הפלשתים, בקרב שהיה בעמק האלה בין דוד וגלית, עד בואם לגיא. בימי חזקיה, מלך יהודה, הלכו מבני שמעון למצוא מרעה לצאנם והגיעו עד למזרח גיא, בו ישבו לפנים מבני חם. בזמנו של ט׳הר אל ביברס נקרא הכפר אל ג׳יה, אל ג׳יתין, ובו היתה התחנה הראשונה בדרך המלך עזה - דמשק(. ■ אל ג׳יב כפר, ב׳אוטונומיה׳ )נפת רמאלה(. כ 4 ק״מ מדרום לרמאלה, מדרום מזרח לגבעת זאב, ממערב צפון לביר נבלא. דרך אזורית 437 בקטע צמת גבעונים - דרך ראשית ,60 בק״מ ה 1 בקירוב פנייה דרומה. בשמה נשתמר שמה של גבעון הקדומה. נזכרת ב׳רשימת שישק׳ בשם קבען. גיאוגרף מוסלמי )המאה ה 13 לסה״נ( מזכירה, ״ויש פה שני מבצרים, הנקראים אל ג׳יב אל פ׳וקני ואל ג׳יב א תחתני, והם קרובים זה לזה״. אשתורי הנרחי )המאה ה 14 לסה״נ( מזכירה, ״גבעון מקום הנקרא אל ג׳יב״. מרבית בתיו בנויים על שדה הקברות של גבעון הקדומה. בין הבתים, מערות קבורה רבות חצובות בסלע. בית הקברות הנוכחי ממוקם על פסגת התל הקדום שמדרום לו. ביתו של המוכתר, במפנה המזרחי של הכפר, בנוי על מקומה של מצודה קדומה )קלעת אל ג׳יב א תחתני(. מסגד הכפר, ג׳מע אל ארבעין, שופץ בשנת .1937 בתחומו, עתיקות )מפעלי מים, יקב חצוב בסלע, קברי ניר, שרידי מבנים, בתי בד, בורות, קברי סלע, מחצבות, חציבות בסלע, בחן ]קצר אל בסתן[, מערת קולומבריום, גתות חצובות בסלע. בלב הכפר ]שיח׳ חמד[, גיבוב של בתים הרוסים ונטושים, הנשענים על שרידי מצודה ]אולי מהתקופה הממלוכית[. שברי חרס מצוירים, בהם ציור מגן דוד ובתוכו צנור; חותם גלילי ועליו ציור, המתאר אדם העומד בצל עץ קדוש מעליו כוכב, ובצדו, אולי דמות של אייל מקפץ. במקום מזהים את גבעון שב׳תנ״ך׳, עיר החוי. נזכרת לראשונה ב׳תנ״ך׳ בפרשת כיבוש הארץ, במעשה הגבעונים שהיו לחוטבי עצים ושואבי מים. כשתקפו מלכי האמורי בהר יהודה ובשפלה, ובראשם מלך ירושלים, אדוני צדק, את גבעון, על שום שהשלימה עם ישראל, עלה עליהם יהושע בן נון מהגלגל, הכה אותם בגבעון ורדפם דרך בית חורון עד השפלה. הבמה הגדולה שבגבעון

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא