ב

ב

עמוד:167

ושבע משפחות, לפקידות ולתושבים צדדים - עשר נפשות. בניניה פשוטים. מים אין בה וישתו מי מטר מקובץ בבורות... רוב אדמתה... נטוע גפנים ורק אחד מהם מתחזק על עבודת הזריעה״. באותה שנה ניזוקו קשה מטעי הגפן, עקב מחלה, ורבים מהכרמים הושמדו. חלק מהאיכרים, שאיבדו את מקור מחייתם, נטשו את המקום ובשנת 1901 נותרו רק תשע משפחות. בשנת 1909 נותרו שבע משפחות בלבד. )אבי אחת המשפחות נרצח בידי ערבים ואבי משפחה אחרת מת ממחלה.( בשנה זו באו למושבה שש משפחות חדשות, ומכאן ואילך נשמרה יציבות באוכלוסייתו. עם בוא ה׳עליה שניה׳, החלו פועלים יהודיים לעבוד במושבות הארץ, וגם בבת שלמה. אחד מהם היה דוד בן גריון, שעבד בבת שלמה עם עוד שניים מחבריו שבאו מעיר הולדתו פלונסק. המושבה הזעירה היתה מוקפת בכפרים ערביים, והדרך אליה היתה באמצעות דרך עפר צרה. יחסיה עם שכניה הערביים התאפיינו בעליות ובמורדות, ולא אחת היו אנשיה קרבן למעשי רצח, שוד וביזה. בפרוץ ׳מלחמת העולם הראשונה׳ סבלה המושבה מגזירות הטורקים, כמו יתר המושבות בארץ. )החרמת הסוסים ובהמות העבודה לצורכי הצבא ועוד.( נוסף לכך, נחתה על האיכרים מכת הארבה )1915(, תוך זמן קצר השמיד הארבה את כל המרעה הטבעי, הכרמים, המטעים והפרדסים. עדרי הבקר גוועו ברעב ולא היה מנוס משחיטתן בזו אחר זו. עדרי הצאן היו היחידים ששרדו בחלוף מכת הארבה, והם שהצילו את אנשי בת שלמה מחרפת רעב. בשנת 1917 קלטה המושבה הזעירה, שכמה מבתיה עמדו ריקים, תלמידים רבים של הגימנסיה הרצליה בתל אביב, שגורשו מעירם על ידי הטורקים יחד עם יתר תושבי תל אביב. בזמן ׳המנדט׳, ובמיוחד ב׳מארעות הדמים׳ ),1921 ,1929 1936-1939( ואחר כך ערב ׳מלחמת השחרור׳, סבלה המושבה מהתנכלויות של ערביי הסביבה )עקירת גפנים, שריפת שדות ועוד(. המושבה התבצרה בתוך עצמה )עמדות הגנה מבטון, מנהרה מתחת לרחוב הראשי, תאורת זרקורים(, והפכה להיות ׳יישוב משלט׳. )אז נהנתה לראשונה מחשמל, כשהובא אליה גנרטור לייצור חשמל, כדי להפעיל את תאורת החירום.( מאז ועד היום נותרה בת שלמה יישוב זעיר. בתחומו, עתיקות )ח׳רבת אם אל ג׳מל: יסודות, קבר סלע, שברים ארכיטקטוניים, חרסים מהתקופות הברונזה התיכונה והביזנטית. מצפון לכביש, במטע הזיתים, שרידי קירות ויסודות(.

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר