ב

ב

עמוד:146

גם אספמיא או איספמיה דבשן. אשתורי הפרחי, ההולך בעקבות בעלי ה׳מדרש׳ מזהה את שפם עם דן ]בניס[. אסקפה ]סקופה[, סף, מפתן או משקוף בארמית, או כינוי לשטח מישורי, לרמה.[ כמה פריטים ארכיטקטוניים שנמצאו בו מעידים על אפשרות קיום בית כנסת במקום, ואחד מהם הוא שבר משקוף ועליו תבליט כד בעל ידיות, ומשני צדדיו אריה ]ארי[. מהאריה השמאלי שרד החלק הקדמי של הגוף, ומהאריה הימני שרדו רק קצות הפה ואחת הרגליים ]מוטיב האריה שכיח למדי בעיטורי בתי כנסת[(. ממערב צפון, חרבת בני יהודה הישנה, כפר בנוי על שרידי יישוב קדום, בור, פריטים ארכיטקטוניים, שרידי מצד, חרסים מהתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה, הביזנטית והממלוכית. ממזרח לו, שרידי אמת מים לסוסיתא. בעבר, מושבה יהודית )בשנת 1905 מנתה 33 נפשות(. מייסדיה, יהודים מצפת ומטבריה, שנעזרו על ידי סר לורנס אוליפנט ועל ידי ׳חובבי ציון׳ בבריטניה. התיישבותם נמשכה לסירוגין )1887-1920(, תוך קשיים ותלאות רבות. בחותם העגול של החברה שבנתה את בני יהודה, נכתב: ״חברת בני יהודה, מיסדי עבודת האדמה בגולן ארץ הבשן, ילידי גליל העליון, עיה״ק ]עיר הקודש[ צפת ת״ו ]תבנה ותכונן[״. במעגל החיצוני תרגום הדברים באנגלית. במעגל השלישי, פסוקים מה׳תנ״ך׳: ״ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו...״, ״ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים״. במרכז החותם, ציור של בית וסביבו שדות ומטעים. נוסע שביקר במושבה )1901( מספר: ״הנני להעיד על הפליאה הגדולה אשר יתפלא כל בעל לב אשר לא תתעורר כל חברה... להושיע את המושבה בני יהודה... שדרישתה מעטה וקיומה בטוח. אין איש שם על לב, ונפול תפול באין עוזר... האיכרים חיים בשלום עם שכניהם האזרחיים... האיכרים עובדים בידיהם את כל העבודות, מסתפקים במועט: בדירה, במאכל ובכסות. זה יותר משנתיים הם יושבים שם איש וביתו בחדר אחד פשוט, כבתי האזרחים בני הכפרים אשר נבנו בידיהם. הם הולכים היערה וחטבו להם איש איש עצים להסקה ולבישול, נזורים מיין, ומבשר, כי שו״ב ]שוחט ובודק[ אין להם, לא רופא ורפואות גם לא מלמד לבניהם... במושבה הנ״ל יושבים עתה אחד עשר איכרים... יחושו נא אחינו לעזרת המושבה הזאת, לבל תפול אבן גדולה מהיישוב״. תושב מראש פנה שביקר בה )1895( מספר: ״בדרך נכנסנו, לפי הזמנת הבדואים, לאהליהם לשתות קפה, ושם מצאנו גם שני בדואים אורחים. אחד מהאורחים הוציא מתוך כיסו קלמרו, וכתב לפנינו באותיות עבריות אשוריות את המלים: ״אנכי ה׳ אלהיך... על שאלותינו והתפלאותינו מנין לו זה, אולי הוא מבני חיבר? - לא קיבלנו ממנו שום תשובה, תיכף ישבו על סוסיהם ונעלמו למדבר״. בשנת 1913 נותרה בה משפחה אחת, משפחת ברנשטין. אנשי ׳השומר׳ תכננו להתיישב במושבה, אך תכניתם לא יצאה לפועל. בהתנפלות ערבים על בית המשפחה, נרצחו האם פרומה ובנה משה. שבע שנים אחרי הרצח )25.4.1920(, נטשה המשפחה את המושבה וערבים סורים השתלטו עליה. בבית הקברות בטבריה מצבת קבר לשני קרבנות בני יהודה, שנרצחו בידי ערבים ב׳מארעות הדמים׳ )1920(. ■ בנימינה עירה, במחוז חיפה, בנפת ובאזור חדרה. כק״מ אחד ממזרח צפון לאור עקיבא, כ

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר