ב

עמוד:122

מהן, קושרת את צבעה הלבן בטיפת חלב שנפלה משדיה של מרים, בעת שהסתתרה בה מפני הורדוס אנטיפס. הכנסייה הוקמה )1871( בידי הפרנציסקנים )על גבי שרידים קדומים(, והם גם המחזיקים בה כיום; מצפון לה )מחוץ לתחום ה׳אוטונומיה׳(, בצד המערבי של דרך ראשית ,60 קבר רחל, לפי מסורת קדומה, הנשענת על הפסוק שבספר ׳בראשית׳: ״ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם״, למרות שלפני פסוק זה כתוב: ״...ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה״, נקבעה קבורת רחל במקום הזה. כבר בימי מתי הראו את קבר רחל בקרבת בית לחם. ׳הנוסע מבורדו׳ )333 לסה״נ( ואחריו אוסביוס והירונימוס מזכירים את קבר רחל בדרך מירושלים לבית לחם. אנטונינוס מפיצ׳נצה ]איטליה[ )570 לסה״נ( קובע את מקום הקבר במרחק 3 מילים מירושלים בדרך לבית לחם. הבישוף ארקולף )סוף המאה ה 7( ראה את קבר רחל סמוך לבית לחם ומעליו פירמידה של אבנים. הנוסעים היהודיים בימי הבינים, רבי בנימין מטודלה ואחרים, מודיעים על קבורת רחל במקום הזה. הגיאוגרף המוסלמי אל אדריסי כותב )1154 לסה״נ( כי הקבר מכוסה 12 אבנים ומעליהן כפה בנויה אבנים. בתקופה הצלבנית נהגו הצליינים הנוצרים להשתטח על הקבר. הנוסע רבי משה באסולה מאיטליה מודיע )1522 לסה״נ( כי הציון מעל הקבר בנוי מחדש ומעליו כפה הסומכת על ארבעה עמודים. יש החולקים על זיהוי קבורת רחל במקום הזה. כבר רבי אשתורי הפרחי העיר על הסתירה שבין המסופר ב׳תנ״ך׳ ובין המסורת. בספר ׳שמואל א׳׳ מצוין מקום קבורת רחל בצלצח, בגבול נחלת בנימין. שם היה צריך שאול, לפי דברי שמואל, להיפגש עם שליחי אביו בעת שהיה בדרכו מרמתים צופים לביתו בגבעת שאול. יש סוברים שהקבר נמצא בדרך לגבעת שאול )תל אל פול(. אחדים מהנוסעים מוסרים על קבת רחיל מצפון מערב למוצא, אולם מקום כזה אינו ידוע ואינו רשום באף מפה, למעט במקום אחד )לפי הסברה, מוצע לזהות את קבת רחיל בקבור בני אסראין]ל[(. המקום מקודש גם למוסלמים ולנוצרים. בני שלוש הדתות מאוחדים באמונתם כי רחל, שמתה תוך לידה, נטלה במותה את כל ייסורי היולדות. לפיכך נוהגות נשים לפקוד את קברה, לנדור נדרים, לבקש בקשות ולהתפלל לעזרתה. צורת המבנה השתנתה )עד המאה ה 18(, כמה וכמה פעמים. המבנה, בתבניתו הנוכחית, עוצב בימי מחמד פחה, מושלה הטורקי של ירושלים )1622(. מכאן ואילך הפך המקום להיות מהאתרים המקובלים ביותר לעלייה רגל אצל היהודים. בשנים 1841 ו 1865 נערכו שיפוצים במבנה הקבר )בעזרתו של משה מונטפיורי ]הוא גם הקים חדר תפילה למוסלמים כדי להבטיח יחסי שכנות טובים בין המתפללים היהודים לערבים[ ובתרומת הקהילה היהודית בבומבי ]הדו[(. אחרי ׳מלחמת ששת הימים׳ הותקנה תאורה חדשה, גידור ושילוט חדש. בעקבות העברת העיר לתחום ה׳אוטונומיה׳ נבנתה )1996( מסביב לאתר חומת בטון, כדי להגן על מבקריה מפני התנכלויות הערבים, וצורתו המסורתית והמוכרת נפגמה. כמנהג המוסלמים, הוקם מסביב מבנה הקבר בית קברות, בו קבורים בעיקר בדואים מהשבט ערב א תעמרה, המתגורר ממזרח לבית לחם. ■ בית לחם הגלילית מושב, במחוז הצפון, בנפת יזרעאל )עפולה(, באזור הרי נצרת תרען. כ 4 ק״מ ממזרח

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא