ב

עמוד:98

הבינים המשיכה בשגשוגה והיא היתה מרכז המחוז א דרום )היא דרומא שב׳תלמוד׳(. ייתכן, והיה בה, בתקופה הערבית הקדומה, יישוב יהודי. )רמז לכך נמצא במכתבו של סוחר.( בית גברין נכבשה בידי הצלבנים )1100 בקירוב( והיתה להם בסיס צבאי מבוצר. רבי בנימין מטודלה שביקר בה )1173( מצא בה שלוש משפחות יהודיות. צלח א דין כבשה מידיהם )1187( והרס את מצודתה המבוצרת. במהלך השנים הבאות התחוללו בקרבתה קרבות בין המוסלמים לבין הצלבנים; בתחילה גברו הצלבנים, ומשניצחו )1192( מסרו את בית גברין וסביבתה לרשות ׳אבירי המסדר ההוספיטלרי׳. )מלך בריטניה, ריצ׳רד ה 1 ׳לב ארי׳, חנה בה באחד ממסעות המלחמה שלו, במגמה להגיע ממנה לירושלים שבידי המוסלמים.( המוסלמים גברו על הצלבנים בדרום הארץ ובית גברין נפלה לידיהם )1270 בקירוב(. בתקופה הממלוכית היתה בית גברין עיירה קטנה. אשתורי הפרחי מזכירה )1322( ומציין ״לא נשתנה שמה״. בראשית התקופה העות׳מנית )תחילת המאה ה 16( שוקמו ביצוריה ומצודתה. )נמצאו שרידי ביצורים מראשית שלטונם ]1551[ וזאת לפי עדות כתובת ערבית שנמצאה בה. בתעודות טורקיות שונות מסופר על ענייני המצודה.( בדורות הבאים ועד סוף ׳המנדט׳ היתה בית גברין עיירה קטנה. )במפקד 1922 היו בה 1,420 נפשות ובמפקד 1931 היו בה 1,804 נפשות ]כולם מוסלמים[ ו 369 בתים נושבים.( אנשיה עסקו בחקלאות ומהם שעסקו בהכנת ה׳ברוד׳. )אבקת שריפה פרימיטיבית, שהוכנה על ידי כתישת מלחת ]נלקחה מהמערות הסמוכות[ ופחמים ]שיוצרו מעצי הבר שבסביבה[. ה׳ברוד׳ שימש בעיקר לציד דגים. ייצורו נאסר והוא הוכן בסתר במערות שבסביבת הכפר.( ב׳מלחמת השחרור׳ היה הכפר בית ג׳ברין בסיס צבאי לערביי האזור ועם פלישת צבאות ערב השתלט על הכפר ועל מצודת המשטרה הצבא המצרי. מצודת המשטרה והכפר נכבשו )23.10.1948(, במסגרת ׳מבצע יואב׳ ותושביו, יחד עם אנשי הכפרים מסביבו, נטשוהו. מייסדי הקיבוץ, יוצאי פלמ״ח, חברי גרעין ׳יציבים׳. עקב מריבות פנימיות והעדר ארגון יעיל, ננטש על ידי מייסדיו ואוכלוסייתו התחלפה )1965-1968(. עד ׳מלחמת ששת הימים׳, ובמיוחד בשנות ה ,50 סבל היישוב ואזורו מפעילות של מחבלים )כונו אז - ׳מסתננים׳(. בתחומו, עתיקות )ביצורים, בית עם עם רצפת פסיפס, מבנים אחרים, שברים ארכיטקטוניים מהתקופות הביזנטית, הערבית הקדומה והצלבנית. קמורי נקבה, מערות, קולומבריום, מערת הסוסים, אמפיתיאטרון מהתקופה הרומית, בית קברות מזרחי מהתקופה הביזנטית, שרידי כנסייה מהתקופה הצלבנית, מצודה מהתקופות הצלבנית והעות׳מנית, מסגד מהתקופה הערבית. באל מקרקש רצפת פסיפס מהתקופה הרומית הביזנטית, במחיט אל ערג׳ כנסייה מהתקופה הביזנטית. במקום נמצאו ונרשמו עשרות פריטים ארכיטקטוניים ]מהם השתייכו כנראה לכנסיות ומהם כנראה לבית כנסת וכן פריטים קדומים שונים, בהם: מטבע רומאי ]המאה ה 2 לסה״נ[. מצידו האחד, אלה בפתח מקדש וראשית שמה של בית גברין ]קזאלפשפ4 ןהתוןלי[. מצידו השני, דיוקן הקיסר ספטימוס סיבריוס ושרידים משמו ]קםאכאת4שה-קםאכו4ג[; פסל של גוף, עשוי שיש. לפי הסברה, של הקיסר ספטימוס סיבריוס; כתובת רומאית; סמלים של תקופות השנה: אשה מחזיקה קערה ובה עומדת ציפור והמלה היוונית,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא