ב

עמוד:97

■ בית גברין קבוץ, במחוז הדרום, בנפת אשקלון, באזור לכיש. כ 10 ק״מ ממזרח לקרית גת, כ ק״מ ממערב דרום לנחושה. דרך ראשית 35 בקטע צמת לכיש - נחושה, בק״מ ה 31.9 בקירוב פנייה צפונה. נקרא בעקבות שמה של בית גברין )בית גברין, בית גובריא( שב׳תלמוד׳. חז״ל דרשו את השם, בית גבוריה, לציון נפילתם כגיבורים של הכוהנים שיצאו לקרב. לפי גרסה אחרת, רמז לענקים, שישבו לפנים במערות הגדולות שבסביבה. השם הקדום נשתמר בשם הכפר הערבי שננטש בית ג׳ברין )א ג׳ברנה(, שעל אדמותיו הוקם היישוב החדש. ערביי הכפר האמינו כי כפרם נקרא על שם קדושם א נבי ג׳ברין, שאת קברו הראו בחדר כפתי קטן. )היסטוריון ערבי, מוג׳יר א דין, מספר ]1495 בקירוב[ על רובע בעיר חברון שבו התיישבו יוצאי בית ג׳ברין והנקרא על שמם, חרת אל ג׳ברנה. במאה ה 19 התפרסמה בכפר ובסביבתו משפחה מוסלמית חזקה, אל עז׳ה או אל עז׳י, שאנשיה ישבו בבית ג׳ברין ובכפרים שמסביבו. האזור נקרא אז בפי הערבים על שם המשפחה, אל עזזה.( בזמן בית שני נקראה אילת וביוונית אליותרופוליס )=עיר החרות(. שם זה ניתן לה בעקבות ביקורו של הקיסר הרומאי ספטימוס סיבריוס )202 לסה״נ( שהעניק לתושביה חירות וזכויות מיוחדות. לכבוד האירוע הוטבע בה מטבע מיוחד הנושא את שמה הרומאי ואת דמות הקיסר. ב׳מפת פויטינגר׳, המציגה את האימפריה הרומית במאה ה ,4 נזכרת לא בשמה הרומאי הרשמי, אלא בשיבוש שמה העברי, .Beitogabri היוונים והנוצרים השתמשו גם בשם העברי ארמי, בית גבראי. בתקופה הביזנטית נקראה עג׳לן, על שם אחד משלישיו של השליט אל עין. הגיאוגרפים הערביים של ימי הבינים קראו לה בית ג׳ברין או בית ג׳בריל )בערבית האותיות ל׳ ונ׳ בסוף המלה מתחלפות(. הצלבנים קראו לה Gibelin )גיבלין(, Gibelin Beth )בית גיבלין( או Ybelin )איבלי(. לכנסייתם קראו, Gabreil .St הצלבנים האמינו שבית גברין היא באר שבע הקדומה ואף קראו לה לפעמים בשם זה, בגרסה בארסבה. חז״ל דרשו: ״ואת החורי בההרם שעיר - אליותרופוליס״. על דברי יעקב אבינו: ״עד אשר אבא אל אדני שעירה״, אומר ה׳מדרש׳: ״זה בית גוברין״. סביבתה נודעה בפוריותה וישבו בה תנאים ותלמידיהם, שנקראו בשמה. חז״ל דרשו: ״מטל השמים מעל - זו בית גוברין״. אגדה קדומה מספרת, שבית גברין תהיה העיר האחרונה בידי מלכות הרשע ולבסוף תיפול בידי המשיח ותצטרף אל מלכותו. מיקומה האסטרטגי הקנה לה שליטה על הדרך הטבעית חברון - עזה וחשיבותה רבתה לאורך כל תקופות קיומה. העיר מזמן ה׳תלמוד׳ נבנתה, לאחר הריסת היישוב שקדם לה, בידי הפרתים )40 לפסה״נ(. בתקופה הרומית היתה בירת מחוז ובסיס צבאי. )בכתובת רומאית חקוקה על אבן, שנמצאה בבית גברין, נזכר הגדוד שחנה בה: ׳גדוד עזר של הלגיון השישי פראטה׳ ] ברזל[. בתקופה הביזנטית היתה עיר מחוז חשובה ומקום מושב של הגמון. היו לה קשרי מסחר ענפים ודרכי מסחר קישרו אותה עם אילת ועם פטרה. תחומה כלל שטח גדול ובו למעלה מ 100 יישובים. )עדות לעושרה הרב בתקופה הזאת הם רצפות פסיפס שנחשפו והעשויות באומנות רבה.( גם בימי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא