ב

עמוד:89

אדמותיו הוקם היישוב החדש. לפי הסברה )?(, מקור השם במלה בור, משום הבורות שהיו בה ושבהן נקוו מי הגשמים. לפי כתבי ׳גניזת קהיר׳ ישבו יהודים בביריא במאות ה .11-13 רבי יוסף קארו שהה בביריא )1545( וסיים בה את כתיבת ספרו ׳שלחן ערוך׳ )כמצוין בסוף החלק הראשון, ׳אורח חיים׳(. יישובה היהודי חרב, כנראה, ב 1600 בקירוב. במכתב שנשלח מצפת )1607( מסופר על: ״בתי כנסת חרבות מאין יושב, בעו״ה ]בעוונותינו הרבים[. ובתוכם ספרי תורות לאין מספר. והגויים נוהגים בהם בכבוד גדול והמפתחות בידיהם. ולפעמים אנחנו הולכים... ומתפללין באותם בתי הכנסת״. ב׳מלחמת השחרור׳ נמלטו תושביו )יחד עם תושבי הכפר השכן עין זיתון(, בעקבות הפעולות המקדימות לשחרור צפת. היישוב החדש הוקם )1949( מצפון לביריא הקדומה. ננטש ויושב מחדש )1971(. בסביבתו, יער ביריה, מרבית החורש )%98( עצי מחט )ארן ירושלים וברוש מצוי(. תחילת נטיעתו בשנת .1948 ביער, חניוני נופש מוסדרים )בחניון עין זיתים, מתקנים לנופש פעיל, ובחניון האר״י שולחנות אוכל(, מצפורי נוף, קברים קדושים ואתרי עתיקות. לאורכו ורוחבו של היער, דרכי עפר רבות )160 ק״מ(; ביער ביריה, בפסגת הר נועזים, מצודת ביריה, אתר התיישבות מימי ׳המנדט׳. בשנת 1893 רכשה פיק״א כ 4,000 דונם בפסגת הר נועזים, מערביי ביריא. בשנת 1922 התיישבה במקום קבוצת פועלים. כעבור זמן מה ננטש המקום, ואדמותיו הועברו לידי קק״ל. בשנת 1945 עלה למקום גרעין של אנשי המחלקה הדתית של הפלמ״ח במגמה להקים ישוב קבע. במקום נבנתה מצודת אבן מוקפת חומה ובראשה מגדל תצפית. סביב החצר הרבועה נבנו חדרי המגורים, ששימשו גם כעמדות ירי. במרכז החצר נחפר בור מים לאיסוף מי הגשמים. בשנת 1946 הקיף הצבא הבריטי את מצודת ביריה בעקבות תלונת חיילי ׳הלגיון הערבי׳ בצפת ובהר כנען על ירי מצד אנשי ה׳הגנה׳. הבריטים נכנסו למצודה וגילו בה שני ׳סליקים׳, שבהם הוסתרו נשק ותחמושת. המצודה נתפסה בידי הבריטים וכל 24 אנשיה נכלאו בכלא עכו )5.3.1946(. בחלוף 10 ימים, בליל י״א באדר, במסגרת ׳מבצע הגדם׳, באה תשובת ה׳הגנה׳: 2,300 מאנשיה, מאורגנים בשלוש קבוצות, יצאו מהקיבוצים אילת השחר, חולתה ומחנים וצעדו לעבר המצודה. הם עשו דרכם בסופת גשמים עזה ובהגיעם למקום הקימו, ממזרח למצודה, מחנה ארעי )ביריה ב׳(. למחרת בבוקר הופיע הצבא הבריטי, המתין במקום עד להתפנות אלפי האנשים ואז הסתער על המחנה בסיוע טנקים ושריוניות והרס את המחנה. בלילה הבא שוב עלו למקום אלפי אנשים )הפעם גם מצפת ומכל חלקי הארץ( והקימו מחדש את המחנה )ביריה ג׳(. הפעם הסכים הצבא הבריטי להתיישבותם של 20 איש. אחרי כחודשיים )7.6.1946( פינו הבריטים את המצודה וסביבתה ובקיץ 1946 שחררו את אסירי המצודה. במקום המשיכו להתגורר גרעינים של ׳בני עקיבא׳. אחרי ׳מלחמת השחרור׳ ניטשה המצודה. בחלוף זמן מה שוקמה ושופצה, ובמקום נפתחה תערוכת קבע לתולדות ההתיישבות בביריה. מנקודת התצפית, בראש מגדל המצודה, מבט על החרמון, הגולן, הרי נפתלי, עמק חולה, רמות מרום הגליל וכן על כמה כפרים בלבנון. )מגדל התצפית משמש את יערני קק״ל. יש לבקש את רשותם לעלות למגדל. בהעדר רשות ניתן לצפות מנקודת תצפית בנויה למרגלות המצודה. הכניסה למצודה בימי חול בלבד.(

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא