ב

עמוד:78

באר שבע והיישובים מסביבה נהרסו כליל עם חורבנה של הארץ ונשכחו במשך דורות רבים. העיר אינה נזכרת בתיאור מלחמות החשמונאים ואף לא בתיאור ניצחונו של יוחנן הורקנוס על האדומים )הוא הכריחם לקבל את הדת היהודית(, כתוצאה ממנו עברה העיר וסביבתה לתחום שלטונה של ממלכת החשמונאים. אינה נזכרת גם בתיאור מסעות המלחמה של אלכסנדר ינאי )יונתן( )שהרחיב את מלכות החשמונאים, בכובשו אזורים נרחבים בדרום הארץ ולאורך מישור החוף(. גם אינה נזכרת בתיאור קרבות ׳המרד הגדול׳. בתקופת השלטון הרומאי )המאה ה 4 לסה״נ( נזכרת באר שבע בנוטיציה דיגניטאטום כמקום חנייתו של גדוד פרשים )יוצאי רצועת החוף דלמטיה שביוגוסלביה( וכפר גדול. שריד של כתובת עברית ארמית מעיד, אולי, על יישוב יהודי בתקופה זו. )הכתובת חקוקה על אבן: ׳ליהב... יהושוע שלום על נפשיה תנחום ]?[ בריה׳. תרגום: יהושוע שלום על נפשי--- תנחום--- בנו-.-- היתה שמורה באחד הבתים הערביים של באר שבע ונעלמה. פורסמה לראשונה בשנת .1904 לפי הסברה, שריד מבית כנסת שטרם נתגלה, ואולי הובאה לכאן ממקום אחר. אין כל זכר בספרות הקדומה ]׳משנה׳, ׳תלמוד׳ ו׳מדרש׳[ ליישוב יהודי בתקופה הרומית והביזנטית.( העיר נכללה במחוז הדרומי של הארץ פלשתינה השלישית. בתקופה הביזנטית היתה עיר נוצרית חשובה והוקמו בה כמה כנסיות. אינה נזכרת בתיאורי כיבוש הארץ בידי המוסלמים ונראה כי הכיבוש הערבי שם קץ ליישובה של באר שבע. )בקרבתה עבר טור של לוחמים מוסלמיים בדרכו לצפון הארץ. זמן קצר אחרי כיבוש הארץ על ידם, יצאו המוסלמים דרך הנגב המערבי, לאורך מישור החוף, אל מצרים וכבשוה. בראשם עמד עמר אבן אל אעץ, ששמו קשור לבאר שבע בספרות הדורות הבאים.( הצלבנים לא הכירו את באר שבע והם סברו שמקומה בבית גברין. מעטים מעולי הרגל הנוצריים המזכירים את באר שבע )תייר בריטי מספר עליה ]1323[ בלי שביקר בה, מתוך דמיון וזיכרונות(. הנוסע הגרמני )1348( רודולף פון מתארה, אחרי הגיעו אליה מסיני: ״אחרי שעוברים את המדבר הזה נכנסים לארץ המובטחת ובאים אל עיר שפעם היתה נאה ועכשיו נטושה ושמה באר שבע. נראה שעיר זו היתה מפוארת בכנסיות יפות רבות, ואחדות מהן נשארו עומדות עד היום״. גם בראשית התקופה העות׳מנית )המאה ה 16( אין זכר לבאר שבע. בראשית המאה ה 19 החל להופיע שמה של באר שבע )בשמה הערבי, ביר א סבע( בספרות עולי הרגל, וכולם מוסרים על חורבנה ומתארים את בארותיה ואת הבדואים המתגוררים בסביבתה. חברי ׳הקרן לחקירת ארץ ישראל׳ סיירו בבאר שבע )1877( והם מתארים את שלושת בארותיה. )מנהל המשלחת, קיצ׳נר, סיים בה את הכנת מפת הארץ, עבודה שהחלו בה בשנת 1871(. הבדואים שלטו שלטון ללא מיצרים בכל הסביבה. בסוף המאה ה 19 ביקשו הטורקים להשתלט על הבדואים והם הקימו על אדמתה השממה ובסמוך לבארות העתיקות מבנה משטרה )מבנה דו קומתי. שוטרי התחנה היו בעיקר טורקים(. ממזרח למבנה החל להתפתח יישוב ערבי קטן. תושביו היו בדואים שנטשו את חיי הנדודים וערבים מכפרי הר חברון, ממישור החוף ומעזה. )בשנת 1906 היו בו כ 800 נפשות, כולם מוסלמים, מיעוטם נוצרים. באותה שנה התיישבו בו שני יהודים ]עולים מרוסיה, בני משפחת גורדון[, שהקימו בה טחנת קמח. הם עשו רבות למשיכת יהודים לבאר שבע וביתם הדל, שימש כמקום מפגש,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא