ב

עמוד:77

וכשמה של אחת מבנות צלפחד(. מאחז נח״ל לשעבר. ■ באר שבע עיר, במחוז הדרום, בנפת ובאזור באר שבע. כ 35 ק״מ מדרום לקרית גת. דרך ראשית 40 בקטע צמת הנגב - צמת קמה, בק״מ ה .178 או, דרך ראשית 25 בקטע ערד - צמת הנשיא, בק״מ ה .176 או, דרך ראשית 60 בקטע באר שבע - חברון, בק״מ ה .0.0 נקראת בעקבות שמה של באר שבע שב׳תנ״ך׳, אותה מזהים בתל באר שבע. בפי הערבים, תל אמשש )=תל הבארות(. מקור השם באר, בבאר שהיתה בה. מקור השם שבע, בשבועתם של אברהם אבינו ואבימלך מלך הפלשתים, לקיים את הברית ביניהם. )׳תרגום אונקלוס׳ )ה׳תרגום הארמי׳( אומר למצוא בשם, רמז לשבע הכבשות שהביא אברהם עמו והציבן סביב הבאר בזמן השבועה. אחרים סוברים, כי מקור השם בשבע הבארות שהיו סמוכות זו לזו במקום הזה.( השם העתיק נשתמר בשם הערבי של המקום, ביר א סבע או בקיצור א סבע. )הערבים, כמו היהודים, הסבירו את השם בשבעת בארותיה מימי קדם. האגדה הבדואית מוצאת בשם את המלה סבע שפירושה אריה ]ארי[. הגיאוגרף המוסלמי יקות )המאה ה 13( מזכיר את שבעת בארותיה ומציינה כמקום ״שאליו יתקבצו יחדיו ביום תחיית המתים״. היום הזה מכונה על ידו ׳יום א סבע׳.( אוסביוס מתרגם את שמה ליוונית: באר השבועה. המדבר שבין באר שבע ובין מדבר פארן נקרא ב׳תנ״ך׳, מדבר באר שבע. בשלח אברהם אבינו את הגר מאלוני ממרא היא טעתה במדבר באר שבע. העמק הרחב שמסביב לבאר שבע נקרא בימינו עמק באר שבע. )הוא מהווה את הגבול בין הרי יהודה לבין רמת הנגב. לאורכו, ממזרח למערב, עובר נחל באר שבע.( באר שבע נודעה בחיי האבות אברהם, יצחק ויעקב )המאה ה 18-19 לפנה״ס(: אברהם, שנדד במרחבי הנגב, בא אליה ופגש בה את אבימלך. בה נטע את עץ האשל, סמל המעבר מחיי הנדודים להתיישבות קבע ומחיי רועה הצאן לעובד האדמה. )לפי ה׳אגדה׳, הוא נטע בה גם עצי ארז ויעקב גדע אותם.( בצל עץ האשל קיבל אברהם את אורחיו. )ה׳אגדה׳ מרבה לספר על הכנסת האורחים של אברהם. לפיכך דרשו את השם אשל - אכילה, שתייה, לוויה ]בהיפרדו מאורחיו היה מלוום כברת דרך[.( בבאר שבע נולד לאברהם ולשרה בנם יצחק ומפילגשו הגר נולד ישמעאל. לפי ה׳מדרש׳, הקים אברהם בבאר שבע סוכות וכאן חגג לראשונה חג זה. יצחק בנה בה מזבח ויעקב הקריב עליו קרבנות, ומכאן קדושת המקום לישראל. יעקב חי בבאר שבע וממנה יצא לנדודיו בצפון הארץ. אחרי כיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים היתה בתחום שבטי יהודה ושמשון. בימי השופטים שימשה, ככל הנראה, מרכז לבני ישראל שישבו בנגב. בתקופת ממלכת ישראל היתה העיר הדרומית ביותר בארץ ישראל, ומכאן האמרה: ׳למדן ועד באר שבע׳, מימרה שתחמה את כל שטח הארץ, עד ימי דוד ושלמה. אחרי חלוקת הממלכה נותרה כעיר הדרומית בממלכת יהודה והאמרה התחלפה עתה: ׳מבאר שבע עד הר אפרים׳, או - ׳מגבע עד באר שבע׳. אחרי ׳שיבת ציון׳ התיישבו רבים מהעולים שבאו עם נחמיה בנגב ובבאר שבע.

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא