א

א

עמוד:30

■ אחזת נפתלי מקום, במחוז הצפון, בנפת כנרת, באזור גליל תחתון מזרחי. כ 3 ק״מ ממערב צפון לטבריה, כק״מ אחד ממזרח ללביא, למרגלות המפנה הדרומי של קרני חטים )נ״ט 326(. דרך ראשית 77 בקטע צמת גולני - צמת כפר חטים, בק״מ ה 73.9 בקירוב פנייה צפונה. נקרא על שם נפתלי, הבן השני שילדה בלהה ליעקב אבינו והשישי לסדר לידתם של השבטים. בני שבט נפתלי התנחלו בסביבה זו. )שמו ניתן לו על ידי רחל גברתה של בלהה ]״ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי״.[ ב׳ברכת יעקב׳ נמשל ״נפתלי אילה שלחה״. מכאן אגדות חז״ל על קלותו וזריזותו.( בראשיתו, מוסד חינוכי של הסתדרות ׳פועלי אגדת ישראל׳. ננטש ולא יושב עוד. מתוכנן כיישוב קהילתי. ■ אחזת שושנה חוה, במחוז הצפון, בנפת יזרעאל )עפולה(, באזור עמק בית שאן. כ 7 ק״מ ממזרח למולדת, במזרח רמת כוכב ורמות יששכר, מדרום מערב לכוכב הירדן. דרך אזורית 717 בקטע צמת יששכר - צמת כוכב הירדן, בק״מ ה 16.8 בקירוב פנייה מזרחה. נקרא על שם שושנה הר ציון, אחות בעל החווה, מאיר הר ציון. שושנה, וחברה עודד, יצאו )1954( לטיול במדבר יהודה, ובהיותם במעלה נחל ערוגות נרצחו בידי בדואים. )נקברו תחת גל אבנים באפיק הנחל ולאחר כשישה שבועות הובאו לקבר ישראל.( חווה חקלאית פרטית. מצפון, מעל בקעת הירדן, כוכב הירדן, מבצר מהתקופה הצלבנית ]בלוואראו בלוידיר[. מסביב שרידי יישוב. חרסים מהתקופות הרומית הביזנטית והערבית הקדומה. ראשיתו )1140( כחווה חקלאית, שהוקמה בידי משפחת ולוס. בעלי החווה מכרו את המקום )1168( ל׳אבירי המסדר ההוספיטלרי׳. האבירים החליטו להקים במקום מבצר גדול, במסגרת התבצרות אזורית, שנועדה להגן על גבולה המזרחי של הממלכה הצלבנית. במשך חמש השנים הבאות הוקם המבצר והיה לעמדת מפתח במערך ביצורי הגבול. מערכת הגנת המבצר נשענה על שני קווי הגנה שלובים זה בזה, שאפשרו את הגנת המבצר גם אחרי נפילת הקו הראשון. החפירים משלושת עברי המבצר, שמולאו במים )בניגוד לחפירים אחרים בארץ(, נועדו למנוע את תקיפתו על ידי כלי מצור מכניים. תפקיד המגדלים לשמש תצפית על סביבתם. בשנים ,1184-1180 עם פלישת צבאו של צלח א דין לאזור, נעשה ניסיון כושל לדחוק את האבירים הצלבניים מהמצודה. ביולי ,1187 אחרי מפלת הצלבנים ב׳קרב קרני חטים׳, נפלה כמעט כל הממלכה הצלבנית, למעט המבצרים בצור, בצפת וכאן. במשך שנה וחצי הצליחו האבירים ולוחמיהם להגן באומץ ובתושייה רבה על מבצרם, עד שהחליטו להיכנע בפני צלח א דין. הותר להם לעזוב את המבצר ולעבור לצור, שנותרה אז בידי הצלבנים. במשך 30 השנים הבאות שכנו במבצר הנטוש פלחים ערבים, תושבי האזור. בשנת ,1220 בעקבות שמועות על מסע צלב חדש המתארגן באירופה, החליט שליט דמשק, אל מלך אל מעט׳ם, להקדים תרופה למכה ולהרוס כמה ממבצרי הצלבנים ובתוכם מבצר זה. בשנת 1240 חזר

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר