א

א

עמוד:27

לאחר את סמכותו לפסוק ׳הלכה׳[ יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב, ותחומין שסומכין בו בהם יעקרו. מה עשה ר׳ יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, וסמך שם חמישה זקנים ]תלמידי חכמים[, ואלו הם: ר׳ מאיר ור׳ יהודה ]בר אלעאי, ׳ראש המדברים בכל מקום׳[ ור׳ שמעון ]בר יוחאי )רשב״י([ ור׳ יוסי ]בן חלפתא, מהתנאים המפורסמים ביותר, בדור הרביעי[ ור׳ אלעזר בן שמוע ]תנא בדור הרביעי[. כיוון שהכירו ]הבחינו[ בהם אויבים, אמר להם: רוצו, בני. אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין. אמרו: לא זזו ]הרומאים[ משם עד שנעצו בו שלושת מאות לונכיות ]חניתות[ של ברזל, ועשאוהו לגופו ככברה״. משהוקלו הגזרות בזמן אנטוניוס פיוס )137-161 לסה״נ(, היתה אושא היתה מרכז תורה ומושב חכמים: ״ממרחק של עשרה מיל, או עשרים, או שלושים, או ארבעים״ נהרו אליה ללמוד תורה ואנשי אושא קיבלו את הבאים במאכל ובמשקה והלינו אותם בבתיהם )ההולכים לאושא כונו: ׳הולכי אושא׳(. הנשיא רבן שמעון בן גמליאל )גמליאל דיבנה( העביר לאושא את הנשיאות ואת הסנהדרין בתום ׳מרד בר כוכבא׳ והקים בה מרכז ללימוד התורה, חרף המצוקה הכלכלית הקשה באותם ימים. )״אמרו עליו, על רבי יהודה בן אלעאי, שהיו שישה תלמיד מתכנסין בטלית אחת ועוסקין בתורה״.( גם רבי יהודה הנשיא למד בה. כאן תקנה הסנהדרין את ׳תקנות אושא׳ הידועות, רובן בתחום חיי הבית והמשפחה, מהן: ״המבזבז ]לצדקה[ אל יבזבז יותר מחמש ]חמישית רכושו[״, ״שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהם קטנים״ ]נראה שבעתות חירום היו שנטשו את ילדיהם[, ״שיהא אדם מגלגל עם בנו ]משדלו ללמוד[ עד ]שימלאו לו[ שתים עשרה שנה. מכאן ואילך יורד עמו לחייו ]כופה עליו לימודיו[״. הרומאים התעניינו במעשי החכמים באושא ושלחו קציני צבא )סרדיטאות( לרגלם: ״וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמרה להם: לכו ועשו עצמכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה. הלכו להם אצל רבן גמליאל לאושא. וקראו את התנ״ך ושנו את המשנה, מדרש ואגדות. בשעת פטירתם אמרו להם: כל תורתכם נאה ומשובחת״. בכפר הושא הראו קבר קדוש לתושביו, בשם א נבי חסן ]הושן[ )הם לא ידעו דבר עליו ועל סיבת קדושתו להם(. אשתורי הפרחי מזכיר את הכפר בשם הושא. מאז )המאה ה 14( ועד סיורו של חיים בן עטר בגליל )1742( לא נזכר שמו. תלמידיו סיפרו על סיורו: ״ועלינו אל אושה ומצאנו אותה חרבה, בעוונותינו הרבים... והראו אותנו מקום ישיבת הסנהדרין גדולה כשגלו שם וקראו לו מקום השכינה״. כמעט כל הפריטים הארכיטקטוניים נשדדו )מהם מפארים חצרות קיבוצים ומהם במקומות עלומים(, והמקום נותר עירום ועריה מכל שרידיו. גם פריטיו של מבנה ציבור יפה, עליו מספר ו׳ גרן )המאה ה 19( נעלמו כלא היו: ״בעיקר מושכים כאן את שימת הלב שרידי מבנה גדול שגם הוא נהרס כליל, אלא שאבנים נאות המונחות על הארץ באתרו וכותרת פגומה מוכיחות שהוא נבנה בקפדנות ושקושט בפנים בעמודים. אולי היה זה בית כנסת״. בית זה זוהה בדורות קודמים כמקום מושב הסנהדרין. שריד סמלי מעברה המפואר של אושא נותר בגיא קטן, למרגלות המפנה המזרחי הצפוני: על משטח סלע שטוח, הבולט מעט מעל פני הקרקע )בקצה עצי ארן ירושלים ואיקליפטוס ]אבקליפטוס[(, חקוקה כתובת יוונית. בחלקה

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר