|
|
עמוד:10
אנו חוזרים , אם כן , לדילמה האם יש טעם בלימוד ללא העשייה . חז"ל מבטאים רעיון זה בצורה חריפה וחד-משמעית : "כל הלומד תורה שלא לעשות , נוח לו אילו נהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לעולם " ( ירושלמי ברכות פרק א , הלכה ב . ( אולם חז " ל מעלים גם נקודה נוספת . כאשר אדם עוסק בלימוד תורה לא לצורך מניעים חיצוניים , כמו שררה , כבוד , רדיפת בצע וכדומה , אלא מתוך משיכה אמיתית - גם אם לא ניתן להסבירה - אורו של הקב " ה משפיע עליו . ניתן לראות את הדברים בדרשה הנמצאת בפתיחה השנייה למדרש איכה רבה . הדרשה מתייחסת לפסוק בספר ירמיהו ( טז , יא , ( המסביר את הסיבות לחורבן הארץ בימיו : ... " על אשר 7 גןב 1 אבותיכם אותי נאם ה' וילכו אחךי אלהים אחךים ןן-עבדום וישתחוו להם , ואתי עזבו ואת תורתי לא שמרו . " רבי חייא מעיר על כפילות בחלק האחרון של הפסוק , שכן אפשר להסתפק ב " אתי עזבו " ולכאורה אין צורך ב "ןאת תוךתי לא שמרו . " כדי להסביר כפילות זו , הוא אומר את הדברים הבאים : הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו - מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב . רבי חייא מדבר על האור המתגלה ועולה תוך כדי לימוד התורה . לדעתו , בכוחו של אור זה להחזיר את מי שנטש את הקב " ה בתשובה מלאה . אין כאן הסתרה מכוונת של הצד העוסק במצוות שבין האדם למקום , אלא שהתורה כשלעצמה , בכוח קדושתה והאור שבה , תוליך את הלומדים לקיום מלא של המצוות . תפיסה זו מנוסחת בבהירות בדבריו של רב הונא , המופיעים בהמשך המדרש : רב הונא אמר : למוד תורה אף על פי שלא לשמה , שמתוך שלא לשמה בא לשמה . בספרו 'עקבי הצאן , ' הרב קוק מדבר על עיקרון דומה . לדעתו , עזיבת הדת בדורות האחרונים לא באה משאיפה לחיים נטולי מחויבות וערכים ; כהוכחה לכך הוא מציין את העובדה שאותו ציבור שנטש את התורה , הראה מוכנות להקריב קרבנות לא מעטים למען אידאלים שהוא מאמין בהם . לדברי הרב קוק , ציבור זה עזב את התורה משום שראה בה מסגרת מגבילה וחסרת תוכן . במקומות אחרים בכתביו , הרב קוק מסביר מדוע התרחש תהליך קשה זה . היות והניתוק בין העם לתורה לא היה אלא טעות , הוא מאמין שמפגש מחודש , בלתי-אמצעי וישיר , בין הציבור החילוני והתורה , יוביל בחוגים אלו להבנה מחודשת של האמת המוסרית השלמה המצויה בה . מכיוון שמדובר בציבור השואף לחיים מוסריים , הרי שהוא יוכל למצוא בתורה מקור חיים ,
|
|