|
|
עמוד:9
היהודים הרצל אז והיום : 'מדינת היהודים' במדינת מבוא בספר הרצל אז והיום : יהודי ישן - אדם חדש ? נבחנה הרלוונטיות של ההגות ההרצליאנית מנקודת מבט תרבותית וערכית , שבמרכזה עומד האדם היחיד . האם ניתן לשחרר את היהודי , כפי שסבר הרצל , מכבלי הזהות היהודית הישנה , הנבדלת מהנאורות האירופית המתהווה , ולאפשר לו לבנות את חייו כאדם חדש ? או שמא נדרשת הכרה בקיומו של מתח אימננטי קבוע בין הישן לבין החדש , בין היהודי לבין האדם ? בספר שלפנינו , הרצל אז והיום : מדינת היהודים במדינת היהודים , נבחן את ההגות ההרצליאנית מנקודת מבט אחרת , ציבורית , שבמרכזה עומדת הקבוצה . בספרו אלטנוילנד , שרטט הרצל את המבנה החברתי והפוליטי הרצוי של ניסיון אנושי יהודי אוטופי שלגביו הוא קבע : 'אם תרצו אין זו אגדה . ' אוטופיה , על פי מהותה , משרטטת עולם אידילי , המנוגד למציאות נתונה . מעין 'מציאות' שמחוץ למקום ולזמן . ואולם , מדינת היהודים המציאותית שמקיומה נהנים היהודים כבר שני דורות , אשר אף מוגדרת כ 'מדינה יהודית' - איננה אוטופיה . לכאורה , בניגוד לרוב האוטופיות , זו של הרצל התממשה . מאליה מתעוררת השאלה עד כמה נוכחים הרצל והגותו בעיצוב הפוליטי והתרבותי של המדינה ? האם האוטופיה ההרצליאנית הפכה לחוויית חיים נושמת ? ואם היא נותרה אגדה , האם יש להאשים בכך אותנו , שלא רצינו דיינו ? ואולי האגדה כלל לא ניתנת למימוש ? ויותר מכך : אולי היא אינה ראויה למימוש ? בין אוטופיות לבין מציאות מתקיימים יחסים של היזון חוזר : האוטופיה היא כוח מניע של תהליכי חידוש , תיקון ובקרה של המציאות , ומטרתה לרומם את המציאות למישור טוב יותר ; המציאות , מצדה , בוחנת את רכיבי האוטופיה נוכח תופעת המחסור המאפיינת כל קיום אנושי , פרטי וקיבוצי . היא כובלת את הקיום האוטופי , המקווה , אל הקרקע רוויית הזיעה , והיא מודעת לכך שבחתירה לאוטופיה נדרשות בחירות לא פשוטות , שגובות מאתנו מחירים גבוהים .
|
אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים
|