|
|
עמוד:9
הגיל לעתים ) של המגבלות העצמיות . זוהי נאורות ללא יוהרה וזוהי הפוסט מודרניות של באומן . נאורות כזו היא ביקורתית כלפי המודרניות מבלי לנטוש אותה כליל וביקורתית כלפי המארקסיזם מבלי לנטוש אותו כליל . באומן אינו שוכח את השיעור היסודי במארקסיזם - אם אין קמח אין תורה ; אם אין תנאי קיום חומריים בסיסיים , אין תרבות ואין אנושיות . גם כשה"אחרים" דורשים הכרה , הם קודם כל זקוקים למחיה . אין זה אומר , כמובן , שבאומן הוא מטריאליסט היסטורי , המאמין בהתניה של "בניין העל" התרבותי על ידי ה"בסיס" הכלכלי . במובן הזה באומן , בהשפעת המארקסיסט האיטלקי אנטוניו גראמשי , מבין היטב את חשיבות ההבניה התרבותית של המציאות החברתית , בין אם זו הבניה שמרנית או מהפכנית : ויחד עם יורגן הברמאס , הנציג הבכיר של אסכולת פרנקפורט בת זמננו , הוא האמין תקופה ארוכה בדיאלוג תבוני כדרך לשחרור חברתי . ( מאוחר יותר יתנער באומן מהברמאס , בעל העמדות המודרניסטיות ואוניברסליסטיות מדי לטעמו . על כך בהמשך . ( זאת ועוד , כמו רבים אחרים בתקופת ה"פוסט , " באומן אינו מאמין יותר כי ההיסטוריה מתפתחת בשלבים לעבר הקדמה , או כי ניתן לתכנן באופן מכני חברה אנושית חופשית . עם זאת , הוא מאמין בעיקרון של האחריות המוסרית האנושית , אחריות כלפי ה"אחר" ( או ה"זולת ;( " עיקרון שכיוון שאין לו יומרה מדעית הוא הופך בהכרח - כמו אצל הפילוסוף הצרפתי של היהדות עמנואל לווינס , עליו מרבה באומן להסתמך בהקשר זה - לעיקרון קיומי , או אולי אפילו לעיקרון מעין דתי של ישועה בין אישית ( לווינס , . ( 1995 אצל באומן הסובייקט האוניברסלי של הנאורות לא מת בפוסט מודרניות - כפי שהכריזו הוגים פוסט מודרניים מובהקים - אלא הוא נולד מחדש כסובייקט מוסרי פרטיקולרי . בעוד שהסוציולוגיה הקלאסית עסקה ב"סדר החברתי , " בנורמה ובסטייה , הסוציולוגיה של כאומן עוסקת בבחירה הנעשית על ידי אינדיווידואלים בתוך עולם "נזיל , " אף אם לא נטול מגבלות .
|
|